"מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים"
(משלי פרק טו' ב')
הלשון ברפואה הסינית נחשבת כי אבחנתי ולעיתים אף טיפולי.
הלשון מתפתחת בשלב מוקדם של החיים העוברים. עושר אספקת הדם שיש בה, מאפשרים ללשון לחדש בה את רקמת האפיתל באופן מהיר. וכך כל מחלה סיסטמית או שינוי בגוף יכול לבוא לידי ביטוי בלשון עצמה.
הרפואה הסינית מתייחסת ל "הדמיות" או "שיקופים" לגוף האדם בהקשר של טיפול. אם למשל הכבד, ברפואה הסינית מאפשר תנועה. אזי צמח מטפס שגדל מהר יכול להיות צמח שיכול להניע את הכבד ולטפל בו. או למשל חלקי השורש שנמצאים מתחת לאדמה וסופגים מים משקפים את אלמנט המים- שמשויך לכליות.
הרפואה הסינית מתייחסת לרעיון ה"הדמיות" והשיקופים גם באבחון . כל איבר משתקף בגוף- או בחלקים ממנו. למשל: ניתן להביט על כף הרגל כמפה של כל הגוף, או על האוזן ולדמות אותם לגוף לפי מיקום האיברים. וניתן להביט רק על פרק של אצבע או על תא בודד- כדי לאבחן את כל הגוף.
לרפואה הסינית יש בדיקות על מנת להגיע לאבחנה סינית מדויקת. בדיקות הכוללות תשאול, אבחנת דופק אבחנת לשון ואבחנות גוף שונות.
אחת מהאבחנות הרפואיות החשובות ברפואה סינית- היא הסתכלות על הלשון.
הלשון – משקפת את מצב הגוף.
אז מהי לשון נורמלית? "מאוזנת"?
לשון עגולה (לא דקה ולא תפוחה) סימטרית. בצבע ורדרד, עם מעט חיפוי מעליה. שיוצאת מהפה חיונית.
הלשון יכולה להעיד על הרבה פתולוגיות ועל ידי האבחון- ניתן לטפל.
אם צבע הלשון אדום מאוד זה יכול להעיד על חום רב או חסר קור (יין)
אם צבע הלשון חיוור זה יכול להעיד על סוג של קור אנרגטי בגוף שיתבטא בחסר חום (יאנג) או חסר דם.
צבע גוף הלשון כמעט תמיד משקף את מצבו האמתי של המטופל.
צורת הלשון:
צורת גוף הלשון תעיד על מצב האיברים ועל מצב הצ'י והדם והאם קיים עודף או חסר.
כאן נבדוק באופן כללי באיזו צורה הלשון, האם יש בליטות או שקעים חריצים? בכל אזור בו נבחין בסימן- נוכל לייצר אבחנה על מצב האיבר המדובר מבחינת הצ'י והדם שבו.
החיפוי שמעל ללשון – עובי החיפוי יעיד על חוזק הפתוגן. חיפוי עבה יעיד על חוזק הפתוגן .צבע החיפוי יעיד על מצבי קור/ חום. חיפוי צהבהב יעיד על המצאות חום פתולוגי וחיפוי לבן- יעיד על המצאות קור אנרגטי פתולוגי.
מבחינת מיקום האיברים: טיפ הלשון יהיה המחמם העליון של הגוף- לב וריאות.
מרכז הלשון- יהיה אזור קיבה-טחול ומעיים
שורש הלשון יהיה הכליות וצדי הלשון יהיו כבד, וכיס מרה.
ממש לפי הסדר בו איברי הגוף הללו פרוסים בתוך הגוף.
אם יופיעו סדקים או יובש באחד מהמקומות הללו- או אם תהיה בליטה או נפיחות- נקודות אדומות או סגולות, חיפוי פתולוגי או חסר חיפוי, כתמים כהים- זה יעיד על פתולוגיה באיבר הספיציפי.
לשון נפוחה או נפיחות יכולים להעיד על סירקולציית נוזלים לא תקינה בגוף, לשון דקה יבשה סדוקה יכולה להעיד על חסר הזנה של חומרים בגוף.
השילוב של אבחנת הלשון עם פרמטרים נוספים יאפשר הבנה איפה הפגיעה וגם כיצד לטפל.
היופי באבחונים הללו- הוא היכולת לזהות פתולגיות עוד בטרם הן באות לידי ביטוי בסימפטומים או במחלות "מערביות".
מקרה לדוגמא:
אישה כבת 40 התלונה העיקרית- הייתה חרדה. לרוב הייתה מודאגת ובכתה בקלות. היו לה נדודי שינה וזיכרון גרוע. היא התלוננה גם על עייפות קבועה. הטיפול המערבי שניתן היה: ציפרלקס (תרופה פסיכיאטרית נוגדת דיכאון ממשפחת הSSRI ) אך לאחרונה התרופה לא הצליחה למתן התקפים. הלשון הייתה קטנטנה חיוורת עם סדקים ועם סימני שיניים בצדדים- עגולה אך הטיפ שלה (הקצה- איזור האבחנה של הלב) חיוור וירוד. הגודל הקטן של הלשון, הצביע על כך שלא היה מספיק דם כדי למלא את הלשון. ראיות תומכות של חסר דם באו לידי ביטוי גם בסדקים המרכזיים של הלשון. החיוורון של הלשון הצביע גם חוסר דם ואנרגיה. הפיסיולוגיה מאחורי אבחנת הלשון: הטחול, הוא אחד האיברים העיקריים במערכת העיכול. תפקידו לייצר צ'י מהמזון המגיע מהקיבה ולשנע את הצ'י . במקרה הזה העייפות הופיעה כי לא היה "כח" / אנרגייה/ יאנג צ'י לטחול והוא לא איפשר ללב אספקת צ'י מספקת, ולכן כשאין צ'י ללב- הוא לא יכול ליצור דם / להיות מוזן בדם. ואז עלולים להופיע: חרדות ונדודי שינה. האבחנה הסינית העיקרית הייתה: "חסר דם בלב (בגלל חסר בצ'י של הטחול")"
לכן הן בהיבט תזונתי הן בפורמולת הצמחים והן בדיקור- האסטרטגיה הטיפולית הייתה לחזק את צ'י הטחול ולחזק את דם הלב.
מאוד קשה לייצר מצב בו הרופא משוכנע כי כדאי לוותר על ציפרלקס- כיוון שחלה אליו עם השנים "התמכרות" גם אם יעילותו פוחתת. אבל בהתמדה בטיפול מתאים ושמירה על תזונה נכונה- ניתן לבקש מהרופא לייצר ירידה מהשימוש בתרופה ובכך להפסיק את התלות בה.
בטיפול הראשון- הצליחה לישון היטב, לאחר כשלושה טיפולים הופחתו עוצמות התקפי החרדה, בהמשך- רמת הזיכרון והריכוז החלו לעלות ובמקביל- העייפות ירדה. לאחר כתשעה חודשים- הופסק לגמרי השימוש בציפרלקס.
אבחנת לשון משקפת את בריאותו הכללית של הגוף ובשילוב עם שיטות אבחון נוספות משמשת כלי אבחוני יעיל ופשוט ברפואה הסינית.
