הקשר בין עיכול מזון לעיכול רגשות
"וְאֶת־דַּכָּא֙ וּשְׁפַל־ר֔וּחַ לְהַחֲיוֹת֙ ר֣וּחַ שְׁפָלִ֔ים וּֽלְהַחֲי֖וֹת לֵ֥ב נִדְכָּאִֽים׃"
(ישעיהו פרק נז פס טו')
"כי הדם הוא הנפש" (ויקרא יז יד)
על פי היהדות הנפש נמצאת בדם.
גם הרפואה הסינית מדברת על הנפש, (הSHEN ) כשוכנת בתוך הדם.
ללא דם- אין חיות.
הדם הוא רכיב עיקרי המאפשר חיים. הוא אחראי על תפקודי החיים הבסיסים בגוף, עיכול, חימום ושמירה על הומאוסטזיס, הזנת המח- מערכת עצבית, חיסון, סילוק רעלים, העברת חמצן, העברת הורמונים לפעולות חיוניות נדרשות. וכמובן תפקודים נוספים.
עיכול – ברפואה הסינית:
הפיזיולוגיה הסינית דומה לפיזיולוגיה המערבית : יש עיכול פיזי המתבצע על ידי איברי מערכת העיכול מזון נכנס לגוף והקיבה טחול מעיים כבד שותפים בפירוקו והאיברים השותפים לפעולת העיכול הם קיבה, מעיים כבד, טחול.
ויש עיכול נפשי- המדבר על החוויה של האדם בעולם. אנחנו תופסים את העולם בעזרת החושים שלנו- איך האדם חווה את העולם? כמה ה"עולם" חודר אליו? איך הוא מעבד אותו?
יש קשר הדוק בין עיכול לבין נפש. והאופן בו המזון שלנו הופך להיות דם.
הדם שלנו- הוא המקום הפיזי שבו שוכנת הנפש שלנו.
העיכול הפיזי מתבצע באיברי מערכת העיכול.
אך ברפואה הסינית- התפקוד האנרגטי של האיברים הללו הוא נרחב הרבה יותר והם אינם משמשים "רק" כלי לפירוק חומר- יין- מזון. אלא יש לחלקם השתתפות בעיכול הנפשי של חוויות בחיים.
ברמה הבסיסית- מזון נכנס לגוף, הקיבה מתחילה לעכל העיסה עוברת לתריסריון מעי הדק ובו מתבצעת רוב הספיגה של המזון אל מחזור הדם. והמעי הגס בו נספגים בעיקר מים ומלחים. ברמה מסוימת כל אחד מהאיברים הללו מקושר לעיכול רגשי. המעי הדק בעצם מייצר סוג של "הפרדה" בין מה ייספג בזרם הדם (בו שוכנת הנפש!) לבין מה שלא.
המעי הגס- גם הוא מייצר סוג של הפרדה והחלטה מה יושלך כ"צואה" ומה יוחזר לגוף.
"הדם הוא הנפש"
מזון מתפרק במערכת העיכול, וכאשר הוא מגיע למעי הדק- הוא נספג לזרם הדם.
הדם שלנו, הנמצא בתנועה מתמדת סופג עבור הגוף את כל מה שנכנס אליו, חמצן מזון, שתיה. ומנגד הדם הכרחי להוצאת פסולת מהגוף. הדם מעביר לכבד את המזון, הכבד מסנן את הפסולת ומשם הפסולת עוברת לכליות דרך מחזור הדם לפירוק וסינון מכני.
הדם סופג חומרי עיכול. ופיזית מאפשר את חיות הגוף.
ברמה העמוקה יותר, הדם הוא הכוח של מה שזורם בכלי הדם.
הלב הפיזי מזרים דם לכל פינה בגוף, במקום בו אין דם, יש נמק. אין חיות.
במילים אחרות: הדם אוגר בתוכו את כל הכוח החיותי.
ביהדות מקור בריאות הנפשית והפיזית, מקור הכוח הזה בגוף – נמצא בדם, בנפש. (כאשר מעליה נמצאת נשמה אלוקית).הדם הוא בעצם גורם מתווך בין החלק הרוחני ביותר (שהסינים כינו אותו "שמיים") לבין החלק הגשמי ביותר, הגוף (שהסינים כינו אותו "אדמה")
הדם הוא גורם מתווך בין המוח ללב. הקשר ביניהם זו התודעה- ההכרה. והתת מודע- תת ההכרה. כל אלו משפיעים ישירות על תפקוד הנפש.
הלב- ששולט על הדם מאחסן בתוכו את הSHEN שהיא הנפש. המוח כמרכז אנטומי- פיזיולוגי של מערכת העצבים- ישפיע על הנפש. הרפואה הסינית אמנם מייחסת חלק מהתפקודים של המוח ללב. והיהדות קוראת לקשר ביניהם "הכוח המדמה"
בריאות הדם היא בסיס לשמירה על איזון נפשי.
איך שומרים על נפש בריאה?ובעצם איך שומרים על איכות הדם?
מניעה היא כלל חשוב.
הדם סופג מזון שתייה וחוויות.
אם נייצר עבור הדם: מזון ושתייה איכותיים וחוויות טובות. נשמור על בריאות נפשית.
ומה קורה בטראומה? כאשר אדם נתקל בחוויה לא נעימה עבורו? הלא זה לא בשליטתו?
אדם נדרש לכוחות ותעצומות נפש להתמודד עם המציאות בחיים.
בחיי היומיום- ישנו חיכוך תמידי בין האדם למציאות, לחיים, להוויה.
ובכל יום החיכוך הזה מייצר הזדמנות או קושי עבור האדם. האדם נדרש מידי יום "להזרים את הצ'י", לייצר מצב קבוע בו המציאות אינה מהווה מחסום עבורו.
לעיתים ההתמודדות היא קשה. ואז ההתנהלות של האדם בחיים תוכתב לפי היחס שלו לאותה מציאות.
כאשר האדם אינו מצליח לאפשר תנועה חלקה ו"להכניע" את היחס אל המציאות הקשה, נוצרת "תקיעות", במושגים של הרפואה הסינית מדובר על חסימת התנועה האנרגטית בגוף. דיסהרמוניה של התנועה במרידיאנים. במושגים יהודים: האדם מתמודד עם מחשבות שליליות ועולים רגשות שלילים.
מה נתקע במרידיאנים?
צ'י
דם
נוזלי גוף – כ70% מהגוף הם נוזלים, חלקם נמצאים בדם. ניתן לקרוא בהרחבה על חשיבות נוזלי הגוף להחלמה במאמר כאן
מהי חסימה-תקיעות?
חוסר זרימה הרמונית ונכונה של תנועת הצ'י במרידאנים שעלולה להוביל לכמה חסימות העיקריות שבהן הן: תקיעות של דם או תקיעות של ליחה- נוזלים.
הדם מזין את הצ'י, (שהוא האנרגיה התנועתית בגוף ) והצ'י בגוף מניע את הדם.
כאשר הצ'י אינו זורם לכל תאי הגוף כנדרש הוא עלול להיתקע ולייצר כאב במקום בו נתקע. כאשר החסימה נמשכת עלול גם הדם להתקע בחסימה של דם, הדם לא יזרום כראוי לאיבר או גפה. מקרה אחר שעלול לקרות הוא שהגוף שרובו נוזלים לא יצליח להזרים את הנוזלים שלו בצורה תקינה ואז הנוזל ישאר בגוף ותיווצר פתולוגיה.
הרפואה הסינית מדברת סינדרום שנקרא: " ליחה אל חומרית החוסמת את פתחי הלב".
גוף צריך לחות(נוזלים) כדי להתקיים. הלחות, מקושרת לאיכות של אדמה ולתפקוד תקין של איברי הטחול והקיבה. כאשר ישנה סירקולצית נוזלים תקינה בגוף- האיברים יצרכו לחות, יסלקו לחות עודפת. ויקבלו ליחלוח מאוזן.
נוזלים- מים, הם עיקר הגוף, הם הכרחיים ליצירת תהליכים בגוף, להוצאת פסולת החוצה. ובראיה סינית: הלחות מאפשרת את תנועת היאנג צ'י בתוך הגוף, מאפשרת העברת מסרים בגוף, סילוק פסולת, סיכוך והגנה הנחוצים לקיום הגוף.
כאשר ישנו חוסר איזון בנוזלי הגוף: הלחות מצטברת והופכת פתולוגית.
מה מייצר לחות פתולוגית?
אורח חיים לא מאוזן – כמו צריכת מזונות לחים וקרים, חשיפה לאקלים לח, העדר תנועה.
חולשת תפקודו של הטחול – שאחראי על "עיכול" על ידי הפצת הטעמים, הנעת מזון והתמרתו לצ'י בגוף.
החלשה אפשרית של הטחול- יכולה לנבוע ממחשבות מרובות. הטחול אחראי על עיכול פיזי, אולם חלק מתפקידו מתמצה בעיכול נפשי. כמו שהוא מתמיר מזון ומניע אותו (בתפקודו כאיבר אנרגטי ברפואה הסינית) כך אחראי על תפקודי מח מסויימים- כמו זכרון, למידה.
לכן עודף מחשבות (דאגה) גם היא עלולה ליצור לחות פתולוגית.
ללחות פתולוגית יש מגוון ביטויים, והיא יכולה להשפיע כמעט על כל מערכת בגוף.
למשל לחות פתולוגית בריאות עלולה לייצר שיעול, חירחורים, אסטמות. לחות פתולוגית בעיכול עלולה לייצר שילשולים או חוסר תיאבון, לחות פתולוגית בגניטליה תייצר למשל הפרשות וגניליות עודפות.
ההתבטאות הזו של נוזל גוף שאינו נמצא במקומו – היא ביטוי ללחות חומרית אולם
הצטברות פתולוגית של לחות לאורך זמן- עלולה לייצור התגבשות של ליחה, (שהיא מצב דחוס של לחות).
ליחה היא מצב חמור יותר של לחות.
ויכולה להתבטא גם במצב "חומרי" וגם במצב של "אל חומר"
בכתבים הסינים מתואר הסינדרום כ 'ליחה החוסמת את פתחי הלב'– הליחה המדוברת איננה ליחה חומרית, אלא על 'ליחת אל-חומר'- זוהי ליחה אשר נוכחותה משוערת
במחלות בהן נראה מיסוך של ההכרה הבהירה (למשל אפשרי: חרדה, דיכאון, שבץ מוחי אנורקסיה אוטיזם)
רפואה סינית מתייחסת בבסיסה לתנועת יאנג צ'י תקינה במרידיאנים. כאשר הזרימה של היאנג צ'י חופשית. היאנג הטהור עולה לראש ומייצר צלילות מחשבתית. וישנה חשיבות רבה ליצירת תנועה זו ללא חסימות.
האופן בו אדם תופס את העולם- תלוי ביכולת שלו לייצר זרימת יאנג צ'י תקינה.
איך מייצרים תנועת יאנג צ'י תקינה? איך "מזרימים צ'י" במצבי חיים קשים?
אם נרחיב לרגע את ההסתכלות על מחשבות אובססיביות חרדות דאגות- מחשבות ב"לופים" יקשרו את תנועת היאנג צ'י במחמם האמצעי והעליון של הגוף. ההחלטה מה "לספוג" פנימה ומה להשליך- תלויה בין היתר במוטיבציה לקבל החלטה, במערך האמונות של האדם, ובסבלנותו.
שני אנשים יכולים להיות באותה סיטואציה ולשניהם תהיה פרשנות שונה ותפיסה שונה על המציאות. כי שניהם חוו אותה מזווית הראיה שלהם- ומתפיסת עולמם. ושניהם שונים.
היכולת שלנו לתחזק את העיכול הנפשי התקין- תלוייה גם בקונסטיטוציה, היכן שיש חולשה מולדת, עלולים להיווצר רגישויות. אך גם ביכולת שלנו לבנות סביבנו סביבה של "הגנות מספקות". הן ברמה פיזית (שינה,הנעה, תזונה- איכותים) והן בעבודה יומיומית על שיפור נקודת המבט.
איך משפרים נקודת מבט?
"עיקר מצבו של אדם מרוחו העומד בלב"- רבי משה דוד ואלי (רמ"ד ואלי)
אדם תשוש המקבל שמועה טובה- מקבל אנרגיה. עיקר הרפואה היא הנפש.
הדבר החשוב הוא לייצר זרימה תקינה בלב האנרגטי.
כמו שאדם שולט במזון הנכנס לפיו. כך אדם צריך לייצר שליטה על מחשבותיו ורגשותיו.
בניגוד לחברה המערבית, לפסיכיאטריה ולפסיכולוגיה המודרנית, שנחלתם העיקרית היא הגדרות: "דיכאון" "חרדה" "
הגדרות דיכוטומיות, מקבעות ומקשות על האדם לצאת מהן.
תרופות כמו "ציפרלקס", "סרוקסט" SSRI ודומיהם אינן מרפאות. הן מקבעות את המצב ולאט לאט הגוף מתרגל לתרופה והמצב מחמיר.
דיכאון חרדה במשקפי היהדות:
היהדות מביטה על האדם כעל יצור בחירי.
לאדם ישנן אפשרויות לבחור מהי הדרך.
כאשר אדם בוחר להכניס אליו למערכת מזון טוב אך מחשבות שליליות, הוא פוגע בזרימת הדם, וכך האנרגיה העצבית נפגעת. הפגיעה היא בעצבוב התאי.
אדם קובע מה יזרום דרכו ומה לא.
איך בוחרים מה להרגיש? איך בוחרים איך לשלוט במחשבה וברגשות?
לשם כך נדרש ידע ואימון. כאשר מבינים את מבנה הנפש.
כמו כל הרבדים: גופני ורוחני- גם הרובד הנפשי מושפע מחוקיות ברורה.
חוקי הטבע פועלים הן על הגוף הן על הנפש והן על הרוח.
לכל רגש שלילי , פחד חרדה דיכאון- יש סיבה.
התוצאה תהיה "חסר איזון ביוכימי במוח". אבל זו איננה הסיבה!
המחלה עצמה- אינה תוצאה. המחלה עצמה היא התנועה הרגשית-(או המנטלית) שאינה נכונה. ובעקבותיה אדם חש חוסר שמחה.
הפרת חוקי הטבע מייצרים גירוי לא נכון לגופ-נפש. והגירוי הזה מייצר תגובה נכונה! (שהיא מוגדרת כ"מחלה")
הטעות של רוב שיטות הריפוי היא לנסות להעלים את הסימפטומים.
אבל…
גורם המחלה הוא תמיד פנימי.
עיקר הטיפול בנפש -עבודת הריפוי חלה על המטופל עצמו.
חוקי הטבע חלים על כל סוגי המחלות. אין מחלה שבאה במקרה. לכל מחלה ישנה סיבה. שיטת הטיפול בקליניקה
בעבר, בחברות שבטיות לא היה קיים מושג של "דיכאון אחרי לידה", ההגדרה של המחלה הזו נכנסה לתודעה רק בעידן המודרני. ועל כך צריך לשאול הרבה שאלות.
הטיפול בקליניקה לא יומרני ואינו מבקש לטפל במציאות. שלא תמיד יכולה להשתנות. הידע שניתן למטופל הוא על בסיס ההבנה שהחיים של כולנו מלאי מחויבויות. ובעקבותיהם ישנו מתח תמידי המשפיע על הרגשות שלנו. ההכוונה הקלינית תתבסס על עבודה יומיומית של האדם. ההתייחסות ל"מחלות נפש" בקליניקה "עם היד על הדופק" היא בדיוק אותה התייחסות למחלות המוגדרות ברפואה המערבית כ"מחלות גופניות". העקרונות הם אותם עקרונות. והאבחון הוא אותו אבחון.
יש למצוא את הסיבה ולטפל בשורש.
הטיפול הקליני כולל דיקור התאמת תזונה (מותאמת אישית) ובמידה ולא נוטלים תרופות מערביות בשלבי הטיפול הראשונים יינתנו גם צמחי מרפא.
