"נַפְשִׁי֙ יָֽצְאָ֣ה בְדַבְּר֔וֹ בִּקַּשְׁתִּ֙יהוּ֙ וְלֹ֣א מְצָאתִ֔יהוּ "
(שיר השירים' פרק ה" פס' ו")
בעידן שלנו- החיים מאוד נוחים לכאורה.
הכל זמין ובשפע. אין מחסור.
אז למה דווקא בתקופה הזו עולה הצריכה לתרופות פסיכיאטריות?
למה תופעה של התמכרויות לחומרים או (אוכל, סמים, אלכוהול, מסכים, פורנוגרפיה ועוד…) הופכת נפוצה?
רוב העולם המודרני היום- אינו "מאוזן נפשית". מנקודת מבטה של הרפואה הסינית- העולם המודרני הוא "יאנג קיצוני", כולם ממהרים, מנסים לאחוז בחיים, מנסים להספיק.
אחוז גבוה מהאוכלוסייה נוטל תרופות פסיכיאטריות להרגעת חרדה, לדיכאון, ריטלין- לסוגיו.
החברה המערבית מתייחסת אחרת לאדם מאושפז במחלקה פסיכיאטרית- אל מול אדם המאושפז בבית חולים.
ההגדרה של "מחלה פסיכיאטרית"- בעייתית. ברפואה הסינית כל מחלה- היא יציאה מאיזון. בגישת הבריאות הטבעית- כל מחלה (באשר היא) היא רעילות להרחבה שיטת הטיפול בקליניקה.
העיקרון של התבטאות פתולוגית (מחלת נפש, התמכרויות)- הוא אותו עיקרון בטיפול במחלות-עליו שיטת הטיפול הקלינית מתבססת.
מה גורם להחלשת האנרגיה?
יש הרבה דברים שמשפיעים על האנרגיה. הכללים דומים בכל התבטאות של מחלה:
רגשות גורמים "לדליפה אנרגטית"
מהי דליפה אנרגטית?
בזבוז אנרגיה שלא לצורכי הזנה של הגוף- נפש. רגשות: פחד, תסכול, מתח הם בזבוז רב של אנרגיה.
"לחץ נפשי" לאורך זמן, סטרס או טראומה פתאומית- מהווים דליפה אנרגטית.
החברה המודרנית- מנותקת מהטבע. ובמקום להתחבר לגופנפש – לעבוד בפחות לחץ, ליצור חיי חברה, לאטום את הראש למחשבות שאינן מועילות ומקדמות, לייצר שמחה אמיתית, לכבות מסכים שמייצרים מציאות מזוייפת. אנחנו נוטלים ציפרלקס כדי לעמוד בלחץ שמצופה מאתנו, תרופות מקבוצת SSRI נוגדות דיכאון וחרדה, נותנים לילד ריטלין, קונצרטה,
ההנחה הבסיסית היא שאנחנו כפרט- צריכים להתאים את עצמינו לחברה. והחברה היא תחרותית, הישגית ומייצרת בכל פעם שיאים חדשים שאותם אנחנו צריכים לצלוח.
מהו הפרמטר ל"מהי הצלחה בחיים" בחברה המודרנית? ומה נחשב "אדם/ תלמיד מוצלח"?
הישגיות.
להיות אדם הישגי
כולנו בתחרות בעידן המודרני.
השגיות היא דבר חשוב כיוון שהיא מקדמת אותנו, מעלה את רף היכולות.
אבל מצד שני הישגיות מייצרת לחץ. והיכולות של אדם להאמין בעצמו- נמדדת באמצעות החברה ששופטת אותו מגיל אפס. הוא זוחל? הוא יודע א-ב? הוא קיבל 100 במבחן? הוא הגיש את הפרויקט? היא אימא טובה? היא מנהלת טובה? והחברה המודרנית שופטת ומודדת אנשים וכך הביקורת העצמית של האדם מושפעת מ"מה יגידו עלי?"
מהי השגיות נכונה?
הישגיות בונה- היא השגיות בה האדם מאמין בעצמו והוא המציב לעצמו יעדים.
קניית הישג ומדידת הישג אינה בין אדם לאדם, שכן כל אחד נולד אחרת.
קניית הישג הינה בין אדם לעצמו. ונדרשת עבודה אישית מאתגרת ולא פשוטה בכדי להשיג הישג.
כאשר אדם "משיג השגה", היא אינה עבור האחר. היא עבורו.
הישג כזה- יכול להעשיר את החברה ולקדם קבוצת אנשים, שכן כל אדם המכשיר את עצמו במעלה כישוריו, מעשיר את הכלל.
כאשר ההבנה מהו השג- לא מדויקת, האדם מעריך את עצמו דרך הפריזמה של החברה,
הלחץ להישגיות מייצר חוסר איזון.
הפתרונות הקלים והנוחים הם תרופות.
העבודה האמתית נזנחת… כי יש גורם חיצוני (תרופה) עליו ניתן לסמוך.
מה בין השגיות להתמכרויות ולמחלות "נפש"?
מחלות המוגדרות כ"מחלות נפש" – פועלות בדיוק באותו המנגנון וגם עליהן החוקיות של הטבע פועלת. היכולת של הגוף להתאזן תלויה בגורמים סביבתיים ובעוצמת הגוף.
לכל אדם ישנה רגישות שמתבטאת בצורה אחרת. אצל אחד- זה המעיים. אצל האחר זה הריאות. ואצל השלישי- זה יכול להתבטא ברגישות ברקמת הנפש.
רגישות אינה חייבת להתבטא בסימפטום חיצוני.
כאשר אדם מודע לרגישות שלו ומנהל אורח חיים מאוזן בעקביות, הוא נמנע מלהביאה לידי ביטוי "פיזי".
התרופות מטפלות בסימפטום- אך אינן מטפלות בשורש הבעיה.
בדרך כלל ישנה התאמה בין משך נטילת התרופה למהירות בה הגוף מצליח להתאזן ולחזור לתפקוד תקין. ככל שהתרופה נלקחת לזמן ממושך יותר- הגוף מתרגל אליה מייצר התמכרות. הבעיה לא נעלמת והסימפטומים שנעלמים בזמן נטילת התרופה- יחזרו באופן אחר- בהתבטאות אחרת בגוף. כיוון שהבעיה לא טופלה מהשורש.
הרפואה הסינית במהותה מכוונת לטפל במקום הבסיסי ביותר המניע את האדם- הנפש.
ברפואות המסורתיות וגם ביהדות אין דרך לנתק מחלה (באשר היא) מאלמנטים נפשיים, לכן אין דבר כזה התבטאות של פתולוגיה, דהיינו מחלה- שאיננה נפשית…
אז איך הגוף שלנו מגיע לאיזון "נפשי"?
יש כל הזמן מעברים בין חומר לאנרגיה. אם כך לפי תפיסתנו כבני אדם:
מהו חומר? אוכל, שתייה.
מהי אנרגיה? מחשבות, וכל תנועה שיש בגוף (פירוק של מזון, פירוק של תאים, תהליכים בגוף, בטבע- שיוצרים תנועה.
אז מה בין חומר לאנרגיה?
הרפואה הסינית- מתייחסת לשניהם וקוראת להם בשם כולל:
"יין"YIN חומר
ויאנג- YANG אנרגיה.
הגוף האנושי לא יכול לחיות ללא אחד מהם.
החומר הוא רגעי והנפש – היא נצחית.
החומר (הגוף, או חומרי מזון, או תאים) – נרקבים, או יוצאים בסוף כפסולת מתוך הגוף.
האנרגיה בעולם ( הנפש- שביהדות מחולקת לנפש שכלית ונפש בהמית) איננה מתכלה. היא נצחית.
בין החומר לאנרגיה יש יחסי גומלין. יש מעבר בין חומר לאנרגיה. בין יין ליאנג.
מזון מותמר לאנרגיה ולהיפך- אנרגיה מותמרת לחומר.
לכן- מחשבה טובה יכולה לחזק את החומר בגוף.
ביהדות וברפואות המסורתיות הבסיס לחיזוק הגוף הוא נפש "בריאה".
מהי נפש בריאה?
אין הפרדה בין הגוף ובין הנפש.
הם אחד.
אנחנו טועים לחשוב שמגע פיזי הוא תחושה של הגוף. שתחושת חום או קור היא תחושה של הגוף, בעוד שרגשות כמו: אהבה שנאה קנאה עצב הם תחושת של הנפש.
אך זוהי טעות.
מגע פיזי, תחושות חום או קור, רגשות- ושימוש בכל החושים המערבים תחושה פיזית, סנסורית, נפשית ורוחנית הם תחושות של הנפש. חיבור גוף נפש- רגש או מציאות
היהדות מתייחסת לארבעת המימדים של החיים ורואה אותם בו זמנית: גוף, נפש (שמחולקת למודע ולתת מודע) ורוח.
התפיסה המודרנית המנתקת את האדם מהנפש שלו. היא תפיסה מוטעית.
הפרדת גוף מנפש מייצרת סבל.
חיבור בין גוף לנפש מייצר הרמוניה.
הרפואה המערבית- מתייחסת לגוף כאל חומר בלבד ולכן השיח יהיה על חומרים.
לכן כשיש "דיכאון" "חרדה"- או "הפרעה בריכוז" "הפרעה בתקשורת"- האבחון המערבי יתבסס על חסר חומרים במוח. חסר בסרוטנין, בדופמין וכו'…
נקודת המבט הזו היא מצומצמת.
אכן, ביטויים של מחלות רבות ישוייכו לעודף חומרים (כולסטרול, שומנים בדם, אבנים במרה/ כליות) וכו' או לחוסר שלהם (חסר אבץ, מגנזיום ויטמין D) וכו'…
חסר בחומר או עודף שלו- הם רק ביטוי לחסר איזון, לבעיה.
אך אינם יהוו הסיבה למחלה- לחסר איזון.
לכן להכניס חומר שחסר או להוריד חומר עודף- אינם פתרון.
הרפואה הסינית מתייחסת לגוף ולנפש כאל דבר אחד שלם והיא מדברת על איזון והפרה של איזון.
הבריאות הטבעית מדברת על כל הצטברות עודף כלשהו (אנרגיה- מחשבה רגש או חומר) כעל רעילות.
ומהי מחלה?
מחלה היא הצטברות של רעילות. לא משנה אם הרעילות מצטברת במפרקים באיברים או בנפש.
בטבע יש חוקים ברורים. כאשר אדם מתנהל נכון והולך לפי החוקים: ישן בזמן, נע במידה, אוכל מזון
בריא במידה וטוב לו נפשית, (אין רגש שלילי) אזי, האדם מאוזן ובריא.
איך מצטברת רעילות בגוף? איך נוצרת מחלה בגוף?
מחלה מתפתחת כאשר כמות הרעלים שנכנסים גדולה מכמות הרעלים שיוצאים. הגוף- לא עומד בעומס הרעילות המצטברת.
חוק טבע: "חוק פעולה ותגובה"- התמכרויות:
בטבע ישנו חוק שנקרא "חוק פעולה ותגובה"
חוק הגיוני ופשוט.
לכל פעולה שאדם פועל בעולם תהיה תגובה.
החוק פועל על סטימולנטים, תרופות וכל מה שמייצר תנועה בתוך הגוף.
למשל: כאשר אדם ישתה קפה (פעולה) כי הוא עייף, התגובה של הגוף תהיה באותה עוצמה בה הקפה פעל להעיר את הגוף, אך הפוכה לה.
כלומר, אחרי שהגוף יתאמץ ויפעל להוציא את הקפאין באמצעות בלוטת יותרת הכליה (האדרנל)- תיווצר עייפות גדולה יותר מהעייפות שקדמה לקפה.
העייפות הזו תגרום לו לשתות עוד קפה וזה מעגל קסמים…בעידן שלנו- ישנם אנשים ש"מתדלקים" עצמם קבוע בקפה, עד כדי כך שקפה לפני השינה לא מייצר כבר תחושת ערנות. והם מסוגלים ללכת מיד לישון. ובסופו של דבר הם מתישים את בלוטת האדרנל.
אדם שמרגיש חסר תכלית ועצוב ושותה אלכוהול או צורך סמים כדי לשמוח ולהרגיש ב"היי": לאחר שהגוף יתאמץ לפעול ולפלוט את הסם החוצה- יחוש האדם בתחושת חסרון של חוסר תכלית ועצבות רבה עוד יותר שיגרום לו לצרוך עוד אלכוהול סמים…
אדם שמרגיש ריק ומשועמם או שהתעורר בו רגש שלילי – ירצה למלא את פיו באוכל. לא מתוך רעב. היום קוראים לזה "אכילה רגשית. בזמן האכילה אולי עוד יוכל לחוש שמחה- אולי רגע או שניים אחרי שמילא את בטנו- ירגיש עוד יותר רע מהרגש שקדם לאכילה הזו.
גם אדם המרגיש בודד ומצ'וטט לו בפייסבוק או בוטסאפ- רוב שעות היום, לא יתמלא. תחושת הניכור החברתית כאשר אנחנו מתמכרים לכלים הללו- רק הולכת וגדלה.
כשרצון האדם לא מתממש הוא חי בחסרון תמידי, הוא תמיד ירצה עוד! כי מה שקובע את החיסרון זה הרצון של האדם (לשתות קפה, להיכנס לפייס, לצפות בטלוויזיה, לאכול הרבה, לצרוך סם/ אלכוהול, לעשן)
המחיר על קבלת אנרגיה "לא חוקית" כלומר-"עקיפת חוקי הטבע" הוא חלישות הנפש. וזו צורת חיים מדרדרת, מייצרת חוסרים של כלים חינוכיים של הורים מול ילדיהם, חוסר נתינה/הערכה בין בני זוג האחד לשני, של חוסר כבוד בין בני אדם וחסר עצום של המידות, חלל גדול בעולם הערכים שלנו. ברפואה הסינית ההגדרה לצורת החיים הזו היא: מצב עודף שמייצר חסר.
רוצה לקרוא עוד? נפש בריאה עקרונות
בקליניקה העבודה היא של האדם. נפש שמחה- מייצרת שפע סביבה. "ובאשר למבנה הנפש- לנפש אין מבנה כלל וכלל- בנפש יש רק תהליכים"(הרב קוק) מציאת הדיוק של כל רגע ורגע בחיינו היא תנאי הכרחי לנפש בריאה. ונפש בריאה אינה דבר בלתי מושג, אלא פרי עבודה קשה של כל אחד ואחד מאתנו.
