"וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים׃"
(שיר השירים פרק ז' ט')
על תחילתה של שנה
או
על "פמיניזם" אמיתי ועל עוצמה הנשית.
הקשר בין חכמת הנשים לעונת הסתיו וליסוד המתכת (הריאות והמעי הגס)
הריאות נפתחות לאיבר חישה: אף וקשורות ליכולת לנשום, ובדומה לתהליך הנשימה לבחור לסנן ולהחליט מה אני מכניס מהעולם החיצוני אל הגוף פנימה.
המעי הגס- משליך את הפסולת החוצה
הנה תם לו הקיץ ועמו תמה התחושה שאנחנו חופשיים, מחוסרי גבולות בתוך הים השמש הגלים. הימים הופכים להיות קצרים יותר, החזרה לשגרה מביאה עמה הרבה יופי- אך גם הרבה מגבלות. אי אפשר לטייל עד שעה מאוחרת כי לילדים יש מחר חופש, הכבישים חזרו להיות פקוקים ובוקר כבר מתחיל באפרוריות מסוימת. בסתיו- חורף אתה פחות יוצא החוצה (מתקופות האביב והקיץ) אתה פחות נפגש עם אנשים. התנועה שלנו בסתיו חורף היא תנועה פנימה.
עונת הסתיו היא עונה שמשויכת ליסוד המתכת ברפואה הסינית. והיופי הוא לראות את ההקבלה ליהדות.
באביב נדבר על הפריצה של הזרע הנובט. התנועה של הטבע היא מהפנים כלפי חוץ. אם יש אקט טבעי אופייני לתאר אביב- זו לידה.
בסתיו התנועה היא הפוכה, זו תנועה פנימה, תנועה אוגרת, מכנסת שומרת, עוטפת- יוצרת גבולות. אם נרצה נוכל לתאר זאת כהריון שצריך לעטוף לחבק לשמור להזין.
הדיכוטומיה המאוד בולטת בין התנועה הפורצת החוצה של יסוד העץ באביב לבין התנועה הנכנסת פנימה של יסוד המתכת יכולה להוציא אנשים מאיזון. היכולת לעבור מהחיצון אל הפנים- היא תנועה של המתכת.
הסתיו ברפואה הסינית משויך ליסוד המתכת, ומתחלק לשני איברים- הריאות והמעי הגס.
בסתיו התנועה של הטבע היא כלפי פנים. הטבע נערך לחורף, מצטייד אוגר, הנמלים מכניסות אוכל לקינים, ההורים מתחילים לכסות את הילד בסוודר, חודש אלול הוא חודש שכולו התבוננות פנימית. המתכת היא יסוד הטמון בעומק האדמה, היא חבויה. והיא מאוד מרוכזת, בניגוד לעץ שתנועתו היא למעלה ולצדדים, המתכת מתאפיינת במבנה אטומי דחוס, ממוקדת, התנועה שלה פנימה. העץ, שהיה מלבלב באביב, מלא בניצני עלים ירוקים- נותר ערום מעליו. הרוח מכה בו, ויש באוויר תחושה של צער. וזה הרגש של אלמנט המתכת- צער, אבל.
ביהדות- הצער נתפס כרגש חזק, המייצר אמת. אדם חווה לעיתים צער וכאשר הוא מאוזן, זה מאפשר לו להבין מה חשוב וממה צריך להפטר. כשאדם חווה צער מאוד גדול, גירושים, אובדן, מוות של אדם הקרוב לו, הוא מקבל פרופורציות אחרות בחיים, מתכנס בתוך עצמו, עורך חשבון נפש. האובדן האבל, מחבר אותו אל הפנימיות שבו, אל האמת שבו. האבל הצער- מובילים את האדם אל אמת פנימית.
בסתיו- העצים משירים את עליהם, משילים את המיותר, עושים חשבון נפש, יוצרים תשליך, ועל ידי כך בעצם "מנקים את הפנימיות" מייצרים התחדשות נפשית . הרעיון של "להפטר מן הדברים המיותרים מאפשר לעץ לצמוח, לגדול, מאפשר לנפש האדם לנקות את עצמה מהפסולת, להתנקות.זה הכוח הטמון ביסוד המתכת- ריאות ובמעי הגס.
הריאות נמצאות בחלק העליון של הגוף. ברפואה הסינית- פעולת הכנסה פנימה ולמטה- היא התנועה העיקרית של הריאות ותפקידן לדחוס פנימה צ'י טהור על ידי הוצאת האוויר מתוך הגוף. על ידי נשיפה-הריאות מתרוקנות מאוויר (CO2) ודוחסות תוך כך צ'י לכיוון הכליות, בעוד שהכליות אחראיות על השאיפה- (הכנסת האוויר -החמצן)
העור נחשב ה"ריאה השלישית"- פתולוגיות עוריות מערבים ברמה זו או אחרת חסר איזון אנרגטי ביסוד המתכת. הריאות מסלקות רעלים דרך העור. דוגמא לכך אפשר לראות בסיום של הרבה מחלות חום למיניהם – וירוסים/ חיידקים העור נותר אדום או עם פצעים (אדמדמת בילדים, פיטריאזיס רוזאה ועוד שמות "מערביים"…) כי הגוף המופלא מצליח להוציא חלק מהפסולת דרך השכבה הכי חיצונית של הגוף- העור.
האף ברפואה הסינית- משוייך לפתח העליון של יסוד המתכת. (המשויך לריאות). והפתח התחתון הוא פי הטבעת (המשויך למעי הגס)
המעי הגס– בן הזוג של הריאות- במצב מאוזן מידי בוקר- הגוף נפטר מפסולת דרך המעי הגס, "מייצר תשליך". ניקוי הפסולת- אינו רק פעולה פיזיולוגית. השלכת הפסולת, היא אקט נפשי, עם מה אני מתעורר הבוקר, מה אני סוחב בבטן מיום האתמול ומה בחרתי להשליך. השעון ברפואה הסינית– כל איבר מיוצג על ידי זמן ביממה. יש 12 איברים. ו24 שעות ביממה. לכל איבר מיוחסים שעתיים ביממה. השעות של המעי הגס הן בין 5:00-7:00 בבוקר. כשהגוף מאוזן- המעי הגס מוציא את כל הפסולת החוצה. שעות הבוקר הן שעות הפינוי האפקטיביות ביותר של הגוף.
מה עדיף? תנועה החוצה או תנועה פנימה?
האם יסוד העץ היאנגי המתפרץ, שתנועתו החוצה ועונתו באביב- טובה יותר מיסוד המתכת, המתכנס, החובק השומר?
זו שאלה שהעולם המערבי דן בה בלי משים השכם והערב והוא כבר החליט!…
העולם שלנו הוא יאנגי, הוא לא דוחה סיפוקים, החשיבה היא "הייטקיסטית" תחרותית, הישגית, הורים חושבים היום איך "לייעל את עבודתם? איך להספיק?! כולם רוצים קריירה, לצאת החוצה, לכבוש את העולם…
בתפיסות המסורתיות: ברפואה הסינית, האיוורוודית, ביהדות – אין הטיה לטובת אף אחד מהצדדים. שניהם נתפסות כתנועות בנפש של האדם. העולם של היום, המטפח תרבות יאנגית, התקפית, מתפרצת- הוא עולם שאינו מאוזן. זה עולם שמעדיף באופן קיצוני יאנג קולני, מסודר, ניהולי על פני היין החבוי החשוך השקט.
תנועה שיוצאת כל הזמן החוצה, מבלי לאזן את עצמה פנימה. היא תנועה משובשת, קיצונית שאין לה תכלית. היא עונה אחת- ללא עונות מעבר. היא אביב-קיץ כל השנה. וכשיש אביב- קיץ כל השנה, אז כבר אין פריחה ולבלוב. יש בצורת, מדבר צחיח, כי הלא איך, איך יוכל העץ להוריק את עליו ולהתכסות בעלווה ירוקה ללא הגשם? איך יוכל "איש ההייטק" (כולנו אנשי הייטק בחשיבה!) להתחדש ליצור אם הוא לא עוצר לרגע חושב נח, מתבונן בעצמו פנימה ונושם? התנועה היינית בעולם ההייטקיסטי היאנגי שלנו. היא תנועה הכרחית.
הרפואה הסינית תופסת את היין והיאנג כשני תפקודים שונים, החייבים להיות בעולמנו בצורה מאוזנת ושווה. שניהם תורמים לאיזון המשפחתי, הסביבתי, העולמי באמצעות הבאת איכויות שונות.
שניהם הכרחיים בטבע. בצורה מאוזנת. אין טוב ורע!
ממש כמו ההבדל בין המהות הגברית היאנגית למהות הנשית היינית ביהדות.
…אז איך המושג "פמינזם"- משרת את ההגמוניה הגברית בתרבות המערב ואת אלמנט העץ המתפרץ החוצה? ולמה אנחנו בעצם משובשים ולא מאוזנים?…
היום, בעידן המבולבל שלנו, יש מצד אחד ביקורתיות מאוד גדולה על ערכים שנחשבים "ארכאיים", כמו "כיבוד סמכות", ("להוריד את הראש"- כשצריך, להתכווץ- כמו אלמנט המתכת) ומן הצד השני טיפוח של ערכים הנחשבים "נאורים" ומערביים. הרבה "פרות קדושות" נשחטו בעידננו.
פתאום במקום להתיירא ("לפחד") מאב המשפחה- ההורים "משקשקים מפחד מהילד המתבגר…
פתאום אישה שנמצאת בבית ולא מפתחת קריירה- הופכת ל"פחות מוצלחת"
פתאום- מחנך ומורה- הוא דמות "לא חינוכית"
פתאום- צה"ל "פשט את הרגל"..
פתאום "מנהיגים סורחים"
איבדנו אמון בסמכויות. איבדנו מסגרת משפחתית, הרבה מסגרות מתפרקות ומוצאות אלטרנטיבות בצורת משפחות חד מיניות, גירושים
איך זה קורה?
רפואה סינית מסתכלת על התנועה בעולם, בטבע. לכל תנועה יש תפקיד חשוב. ובלעדיה אין לטבע יכולת קיום. החורף חייב להגיע ולהשקות את הזרע הייני החבוי בתוך האדמה ואילו השמש באביב ובקיץ חייבת לחמם ולייצר תנועה הפוכה של לבלוב וצמיחה. גם התנועה החבויה המתכנסת היינית של העולם המסתתר בחורף- הכרחית לקיומו של הזרע (שאילולא היה חבוי- בעומק האדמה לא היה יכול לצמוח!) וגם התנועה המתפרצת היאנגית של הזרע המלבלב חשובה לקיומו של הצמח הצומח.
בואו נרחיב כרגע את המבט רק על תפיסת האישה בעולם המערבי:
לעולם המערבי ה"נאור" אך המבולבל… יש סובלנות לכבד מסורות סיניות עתיקות, אשר תופסות יין ויאנג כשתי איכויות שונות. הוא מרשה לעצמו לא להיות שיפוטי כשהוא "רחוק" ואין לו נגיעה. ולכן מוכן להתבונן לעומק על תרבויות עתיקות, ולהביט בהן ללא ביקורת, כאשר אין" טוב" או "רע". אלא כל אחד מהם מביא תפקוד אחר ואיכות אחרת. אבל כשמדובר בו, בעולם עצמו…העולם שלנו פחות מתבונן בתוך עצמו…הוא "מרשה לעצמו בתנועה החוצה" לבקר את ה"יחס אל האישה ביהדות".
התרבות המערבית בעולם היאנגי שלנו מניפה בהצהרה את הדגל הפמיניסטי…. זה לא פופולרי היום להיות "אנטי פמיניסט", ופתאום מגדירים כל מיני אליטות ובעלי תארים גם את היהדות הנצחית … פתאום ישנן הבנות "מחודשות" או מתחדשות על מהות האישה היהודית, פתאום ארכיטיפ האישה היהודית הוא פמיניסטי- ובעצם מנסים לשענטז אותה, להכליא אותה עם דוגמות של החברה המערבית.
הרפואה הסינית רואה הבדל בין הבדלים בין גבר לאישה.
ביהדות המבנה הנפשי בין גבר לאישה שונה. היהדות השכילה לראות זאת, ולפתח לשניהם תפקיד אחר שימצה את מלוא המהות של כל אחד מהם. ביהדות, הנשים נתפסות כבעלות נשמה גבוהה, יותר אינטואטיביות, מופעלות יותר מרגשות. ולכן הן פטורות מתפילות ומצוות עשה שהזמן גרמן. לכן אין לנשים צורך במניין, כי התפילה שלהן מדוייקת, ויש לה יכולת לטלטל רקיעים. בהיבט הקבלי- יהודי: את עיקר התיקון בעולם הגברים חייבים לעשות. גבר צריך להתאמץ כדי להתחבר לעולמות עליונים, להתפלל 3 תפילות ביום, להניח תפילין, והאישה- ברגע אחד מצליחה להתחבר. היהדות תופסת את האישה כ"רוחנית" יותר מהגבר ולכן פוטרת אותה מחלק מן המצוות כי האישה כבר מתוקנת. בניגוד לתפיסה המערבית הרווחת ש"נשים כאלו" הן בעלות מעמד נחות, כי הן לא מניחות תפילין לא עולות למניין, ולא מחוייבות בלימוד תורה…
אין בכוונת המאמר לייצר ביקורת על נשים היוצאות לעבוד לממש את עצמן ולחזור שמחות ומאושרות הביתה! אבל המאמר נכתב כדי לייצר נקודת מבט אמיתית, על עולם עם חשיבה יאנגית- גברית שלא מאפשר לנשים להביא באמת את האיכויות הייניות החשובות לעולמנו.
בעולם המערבי המונעות בחיים היא- כסף… ללא ספק- כסף פותר כמה בעיות בחיים… אבל! הוא לא יכול לפתור גירושים, חינוך ילדים, ולמרבה הפלא- הוא אינו מביא שמחה! (סטטיסטית- יש יותר עניים מאושרים מאשר עשירים מאושרים…) ובגלל שזו ההנחה המרכזית בתפיסה המערבית, אזי אישה שמפתחת קריירה ומייצרת מזומנים – עולה בערכה מאישה שאינה יוצאת לשוק העבודה או שיוצאת לעבודה בכדי לשובב את נפשה. ההכתבה המערבית הזו היא פרי יצירה של ההגמוניה הגברית, היאנגית, השולטת בעולמינו המערבי המבולבל והיא אינה עולה בקנה אחד עם האיכויות שאישה מסוגלת להעניק לעולם. היום, זה לא פופולרי להיות "אנטי פמיניסט", התרבות המערבית בעולם היאנגי שלנו מנופפת בהצהרה את הדגל הפמיניסטי המשועטנז…
איך התנועה פנימה מבטאת את האיכות הנשית בעולמנו ואת עונת הסתיו והימים הנוראים?
או: הזמנה לעולם היאנגי- המתפרץ בתנועתו החוצה, לטעום מהאיכות היינית, המתכנסת בתנועתה פנימה.
פעם, היו מכינים מלפפון כבוש- שהיה לו ה מ ו ן פרוביוטיקה טבעית. איך? פשוט היו מכניסים מלפפון לקופסה עם מים ומלח סוגרים היטב – מכניסים אותו למצב ייני- ומ ח כ י ם. שלב הסבלנות עד שהמלפפון הופך פרוביוטי- הוא שלב החביון. היין. השלב בו המלפפון תוסס, (ממש כמו הריון). והיום בעולם היאנגי המתועש והחסר סבלנות שלנו, מלפפון הופך למלפפון כבוש- תוך פחות מדקה…!!!! אלפי מלפפונים בצנצנות על סרט נע בבתי חרושת הופכים בדקה לכבושים. אבל….אין בהם פרוביוטיקה! (וממחקרים עכשווים-חסר בפרוביוטיקה נקשר למחלות מעי קשות ומחלות רבות נוספות). עולם שאין בו יין, הוא עולם עם הרבה פתולוגיות. אין בו איכות יינית. אין בו איזון.
סבלנות היא איכות נדרשת- בכדי לגדל ילדים היא נדרשת מ(לפחות) אחד מבני הזוג הפנוי יותר. אם שניהם בעבודה תובענית ולוחצת לא תהיה להם סבלנות גם לא לעצמם… "הצלחה" מוגדרת היום ב"לכבוש את העולם" , "להשיג תואר". והיא בעצם הנחה מערבית שמשרתת הגמוניה גברית שתנועתה היא החוצה. לאישה יש איכויות שונות משל גבר! התנועה הטבעית שלה היא פנימה,שמירת ההריון, יכולת ההתבוננות הפנימית, וכוחות נפש פנימיים חזקים- הנדרשים לה בלידה (כן, למרות ששכנעו אותנו זה מכבר …הגבר לא יולד, מה לעשות…)
ככל שהתנועה של האישה היא יותר החוצה, זה יבוא על חשבון הפנימיות. כי בגוף שלנו יש משאבים מוגבלים, ואי אפשר לצאת לפרוץ בחוזקה החוצה, "לכבוש את העולם", להיות בתכנית ריאליטי, לדגמן, לנהל, להצטלם, לקנות ארמון, לדווח לכולם שקנית ארמון ולהתבונן פנימה בעצמך. כשהתנועה היא החוצה- אל העולם- הפנים לא מתמלא.
והעולם הפנימי של האישה היהודית המחוברת במהותה לשורש רוחני עליון דורש תנועה פנימה דורש הסתכלות בדברים הקטנים. אישה חייבת למלא את עצמה מבפנים. וכך יכולת ההכלה הרגשית שלה מתפתחת. והאינטואיציות שלה הופכות לדבר שבשגרה.
כאשר האיכות היינית אצל אישה לא באה לידי ביטוי, כלומר כאשר אין מילוי פנימי ותנועה פנימה, האישה, חווה תקיעות. כל לחץ קטן מתפרץ החוצה. הרגשות עלולים להתפרץ פתאומית בתנועה החוצה, פרצי מצבי רוח, חרדות, כעסים.
חברה שמכתיבה לכולם כאחד שהצלחה היא כסף וקריירה – אינה חברה מאושרת. כי היא מודדת גברים ונשים, שהם שתי מהויות שונות, המביאות כל אחת איכות אחרת- באותם הכלים. כלים של תרבות מערבית- יאנגית. וכך "משפחה- הופכת לדבר מגביל", "אפשר לשלם למטפלת עוד 200 שקלים ולשים את הילד אצלה גם לשישבת…" "אישה חייבת להיות רזה" ו…איפה כאן האושר?
האושר של אישה מותנה ביכולת שלה לנוע פנימה. להתמקד בפנימיות, במשפחתיות, בשימת לב לימי ההולדת של הילדים, ליומיום שלהם, לשיחות איתם, לקריאת "מצבי הרוח" של הבית, לכוון בתבונה את כל בני הבית, באישה האיכות העיקרית שיש היא איכות של יסוד המתכת. היכולת להיכנס לתוך האדם השני- פנימה, נובעת מהיכולת להתכנס לתוך עצמך. זו איכות עם תנועה פנימה שדורשת כוחות ואינטואיציה פנימית אך גם נותנת כוחות.
כמובן שגם בגבר יש איכויות "מתכתיות"- ייניות כמובן. וגם באישה נדרשות איכויות "עציות"- יאנגיות. אבל הטבע המולד לגבר- הוא יאנג שתנועתו פורצת החוצה. והטבע המולד לאישה- הוא יין שתנועתו מתכנסת פנימה. וכמובן שהאיזון ביניהם בתוך הבית הוא חשוב. אם כל הבית יהיה "רוחני"- יהיה קשה מאוד לייצר בסיס חומרי…
יסוד המתכת המתכנס קשור לאיכות הנשית היינית אבל איך הוא קשור לימים הנוראים?
והנה היהדות במעגל השנה פותחת את השנה החדשה בהתכנסות.
עונת הסתיו, זוהי עונה עם תנועה פנימה, תנועה יינית של התכנסות. העונה של אלמנט המתכת המתכנס. והטבע הופך לייני ואוגר לקראת בוא החורף הקרב. בסתיו- העצים משירים את עליהם, משילים את המיותר, עושים חשבון נפש, יוצרים תשליך, ועל ידי כך בעצם מתנקים, מתחדשים בכדי שבתום הגשם עם בוא האביב יצליחו לייצר תנועה יאנגית אביבית החוצה של התחדשות ולבלוב עלים ירוקים. רק על ידי השלת הדברים המיותרים העץ יצמח יגדל ילבלב רק על ידי שלכת, עצירה, התבוננות פנימית האדם יוכל להשיל מעצמו פסולת ויתנקה. התבוננות וניקיון פנימי זה הכוח הטמון באלמנט המתכת- ריאות ובמעי הגס. וזה הכוח הטמון באישה, שיש לה יכולת בכל חודש להתנקות, להתחדש וזה הכוח הטמון בעונה הזו.
שנה טובה לכולם. שנה של איזון בין היין והיאנג, שנה של תעצומות נפש התבוננות פנימית וניקיון זך ופנימי ושנה של התחדשות ופריצה קדימה בחיוך אל העולם.
שלכם, הילה
