נפש בריאה – עקרונות

"זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם:"

(בראשית פרק ט' יב)

---

 הסיבות לרעילות הגוף והנפש:

חברת השפע מזמנת לנו הרבה מאוד גירויים.

הגירויים הללו מציפים אותנו ללא הפסק. ומפעילים בצורה עודפת את החושים שלנו.

המושג "הדממה"- שמייצר שקט לחושים שלנו-לא קיים בעולם המערבי.

תינוק נולד- ומיד מציפים אותו החושים בהבהובים בלתי פוסקים של משחקים חשמליים, אורות רעשים,

בבטן אמו הוא מוקרן על ידי סביבת עבודה ממוחשבת. כאדם בוגר, הוא מוקף בטלפונים סלולריים טלוויזיות מחשבים מוסיקה, חדשות רעות, (דאעש, חמאס, ובעיקר "צהוב"-לשון הרע רכילות) המון בשמים ספריי וריחות של כימיקלים, אוכל ואוכל ועוד אוכל….

החוש היחיד שבעידן המודרני הושקט הוא חוש המישוש- המגע. והרבה אנשים מחפשים מסגרות חלופיות לפצות על כך.

יתר החושים מוצפים בהצפת יתר שהגוף והנפש- אינם יכולים להכיל.

אוכלים יותר מידי, שומעים יותר מידי רואים יותר מידי, נושמים יותר מידי ( לא בהכרח חמצן…)

הרפואה הסינית מדברת על מושג "עודף" ו"חסר" כמושגים חשובים לאבחון פתולוגיות.

הרבה פעמים נדמה כאילו האדם מלא ב"עודף" – ליחה עודפת, או שומן בטני  או עמוס בטריגליצרידים כולסטרול יתר לחץ דם ודווקא שם מתוך העודף יתגלו כל מיני חוסרים (יתכנו חסרים בחומרים או חסרים אנרגטיים)

למה לאדם שאוכל הכל יש חוסרים?

לרפואה המערבית יש הסבר חשוב המדבר על הפרעה בספיגה. כשיש עודף של חומרים כמו שומנים בדם, סוכר בדם או אפילו מינרל עודף  הם יפריעו לספיגה של חומרים חשובים אחרים, למשל קפאין יפריע לספיגת סידן, דגן המכיל חומצה פיטית יפריע לספיגת ברזל.

הרפואה המערבית- מתייחסת לגוף כאל חומר בלבד ולכן השיח יהיה על חומרים.

הרפואה הסינית מתייחסת לגוף ולנפש כאל דבר אחד שלם והיא מדברת על איזון והפרה של איזון.

הבריאות הטבעית מדברת על כל הצטברות עודף כלשהו (אנרגיה- מחשבה רגש או חומר) כעל רעילות.

 

ומהי רעילות?

בטבע יש חוקים ברורים. כאשר אדם מתנהל נכון והולך לפי החוקים: ישן בזמן, נע במידה, אוכל מזון

בריא במידה וטוב לו נפשית, (אין רגש שלילי) אזי, האדם מאוזן ובריא.

איך מצטברת רעילות בגוף? איך נוצרת מחלה בגוף?

מחלה מתפתחת כאשר כמות הרעלים שנכנסים גדולה מכמות הרעלים שיוצאים. הגוף- לא עומד בעומס הרעילות המצטברת.

הניתוק מההרמוניה של הטבע הוא בסיס לרעילות.

ככל שנחזור להדהוד הטבעי שלנו עם הטבע – נייצר הדממה, השקטה לחושים שלנו. נעדיף אוכל פשוט ובריא, אוכל הנקטף בעונתו ולא יצא מאיזו מעבדה תעשייה או סופר. נעדיף ציוץ ציפורים או כלי נגינה איכותיים על פני מוסיקה ממוחשבת. נצפה ביפי הטבע במקום בחדשות ומראות קשים לצפייה נדיף ריח גוף נעים על פני התזת בשמים מטשטשי "ריחות זיעה",(אין דבר כזה ריח זיעה! כאשר הגוף מאוזן לזיעה אין ריח פתולוגי)  נלך לישון  כמה שאפשר סמוך לשקיעה, ולא  עם כיבוי החשמל. ננסה להתקרב לאידאה הזו….

כך נחזור לאיזון הפנימי שלנו- לחיבור הבלתי ניתק עם הטבע. כך יווצר איזון בגוף ובנפש.

בעידן המודרני הפכנו "מכורים" לשפע.

המושג "עודף" הוא מונח רפואי סיני. לצורך העניין גם "הרבה" מלפפונים או מרקים (הנחשבים ל"אוכל בריא") ייצרו כיוון אנרגטי של "עודף".

 הרבה אוכל הרבה רעש הרבה גירויים. כל השפע הזה- מייצר פגיעה בספיגת חומרים איכותיים לגוף אך גם פוגע ביכולת העיכול הרגשי של הנפש.

צמצום ומסך:

מנקודת ראות דומה אך שונה: האר"י הקדוש טבע מושג קבלי שנקרא: "צמצום".

הדרך של האדם לקבל את כל השפע הרוחני , לחיות חיים בריאים עם שמחה אמיתית בלב, היא אך ורק על ידי צמצום. 

ההסתפקות במועט הינו ערך רוחני אשר משפיע ישירות על בריאותנו.

ככל שיש יותר שפע לא טבעי מסביבנו- פיצה המבוגר סרטים פייסבוק תכניות ריאליטי, חדשות קניון-קניות

יש יותר רצונות.

ככל שמתרבים הרצונות- יש דווקא תחושת חסר!!!…

בעידן המודרני כשאדם שבע- החושים עובדים בלי הפסקה והוא רוצה עוד!!! לא תמיד נקום רעבים לארוחת בוקר… אבל בבית מלון- נמלא את הצלחת! המראות, הריחות האווירה בבית המלון- מגבירים את הרצון לאכול. והשאיפה הזו למלא את החיסרון- היא לא רעב! היא תאווה.

קל מאוד לממש את תאוות החושים שלנו– לאכול הרבה! להיחשף למסכים וטלוויזיה, לקנות הרבה, אבל משום מה- לאחר מילוי הרצון הגוף והנפש מיד ירגישו בחסרון! תמיד יצוץ רצון נוסף– "אתמול רציתי שמלה, היום קניתי ושמחתי. מחר- ארצה לקנות חולצה…" "לפני שעתיים אכלתי פיצה אכלתי ושמחתי ועכשיו אני רעב ורוצה המבורגר…" הרצון אינו נגמר. אלא ההיפך!  ריבוי הרצונות- מגביר את החוסרים. וזה מעגל קסמים.

מילוי שאיפות חומריות מייצר התמכרות לדברים הלא נכונים, הרעילים. ההתמכרות לשפע גוברת, וכך מתרבים הרעלים.

למה עודף של גירויים מגביר רעלים?

כי אין לאדם מספיק יכולת לקבל את העודף.

אדם אינו נצחי ולכן המשאבים שלו מוגבלים. אפשר לנצל את המשאבים והרזרבות עד שישחקו

אבל…

אנחנו לא בנויים להיות עבדים של הרצונות שלנו- רצון שמתבסס על החושים שלנו.

כמו שאדם מהדהד לטבע והטבע מהדהד לאדם. כך גם הגוף מהדהד לנפש והנפש מהדהדת לגוף.

סוכרת סוג 2– היא דוגמא קלאסית של מחלה של חברת השפע-  יש הרבה טיעונים לסיבות לסוכרת שאינה תלוית אינסולין. תיאוריית רעילות הגלוקוז, תיאוריית רעילות השומן ועוד…שורה תחתונה: סוכרת שאינה תלוית אינסולין היא תוצאה ישירה של אכילת יתר!!! (אכילה של מה? צריך לבדוק. פחמימה? לא בהכרח! חלבון? שומן? תלוי במטופל וכמובן יתווספו לזה אולי גם סיבות גנטיות) סוכרת- היא פתולוגיה שמבטאת את העולם המערבי. פתולוגיה של עודף סוכר בדם ועודף אינסולין בדם,שבעקבותיה- נוצרת בעיה של חוסר סוכר בתוך תאי הגוף  ומתלווה לזה חוסר בספיגת חומרים נוספים.

למה עודף פתולוגי יגביר את מצב החוסר?

כי האדם "עקף" את חוקי הטבע.

חוק טבע "חוק פעולה ותגובה"

בטבע ישנו חוק שנקרא "חוק פעולה ותגובה"

אדם עייף שהחליט "להתעורר" בדרך "לא חוקית" ולשתות קפה: ישלם על כך מחיר של תגובה הפוכה באותה עוצמה. אחרי שהגוף יתאמץ ויפעל להוציא את הקפאין באמצעות בלוטת יותרת הכליה (האדרנל)- תיווצר עייפות גדולה יותר. העייפות הזו תגרום לו לשתות עוד קפה וזה מעגל קסמים…בעידן שלנו- ישנם אנשים ש"מתדלקים" עצמם קבוע בקפה, עד כדי כך שקפה לפני השינה לא מייצר כבר תחושת ערנות. והם מסוגלים ללכת מיד לישון. ובסופו של דבר הם מתישים את בלוטת האדרנל. ברפואה הסינית האיבר האנרגטי שנקרא כליות (ובו האדרנל) משויך לפתולוגיות של רבייה, כאבי גב, כאבי ברכיים ועוד…פעמים רבות אני נתקלת בקליניקה בקשר בין צריכת קפה מוגברת לפתולוגיות שהביטוי שלהן הוא בכליות או בקשר בין כליות ללב. לעיתים פריצות דיסק, בעיות גניקולוגיות, וסוכרת של המחמם התחתון משוייכים לקשר בין האיברים האנרגטיים כליות ללב.

אדם שמרגיש ריק ורוצה להשתעשע עם איזו תכנית ריאליטי רדודה בטלוויזיה- בזמן הצפייה כשחוש הראיה עובד- האדם יחוש שמחה- בידור קל, יצחק קצת על המתמודדים, יעלה על יצועו ולמחרת ירגיש יותר ריקנות נפשית .

אדם שמרגיש חסר תכלית ועצוב ושותה אלכוהול או צורך סמים כדי לשמוח ולהרגיש ב"היי": לאחר שהגוף יתאמץ לפעול ולפלוט את הסם החוצה- יחוש האדם בתחושת חסרון של חוסר תכלית ועצבות רבה עוד יותר שיגרום לו לצרוך עוד אלכוהול סמים…

גם אדם המרגיש בודד ומצ'וטט לו בפייסבוק או בוטסאפ- רוב שעות היום, לא יתמלא. תחושת הניכור החברתית כאשר אנחנו מתמכרים לכלים הללו- רק הולכת וגדלה.

כשרצון האדם לא מתממש הוא חי בחסרון תמידי, הוא תמיד ירצה עוד! כי מה שקובע את החיסרון זה הרצון של האדם (לשתות קפה, להיכנס לפייס, לצפות בטלוויזיה, לאכול הרבה, לצרוך סם/ אלכוהול, לעשן)

התשלום על קבלת אנרגיה "לא חוקית"  כלומר-"עקיפת חוקי הטבע"  הוא חלישות הנפש. וזו צורת חיים מדרדרת, מייצרת חוסרים של כלים חינוכיים  של הורים מול ילדיהם, חוסר נתינה/הערכה בין בני זוג האחד לשני, של חוסר כבוד בין בני אדם וחסר עצום של המידות, חלל גדול בעולם הערכים שלנו. עודף שמייצר חסר.

אז מה באמת ממלא את הנפש שלנו? מהי שמחה אמיתית?

הדרך היחידה "לרצות פחות", היא באמצעות עבודה על הנפש והרצונות- להגיד "לא" לגירויים חיצוניים.  ביהדות  קוראים לזה "מסך".

הצמצום, ההסתפקות במועט הם כלים בסיסים ליצירת איזון פנימי גוף-נפש.

הדבר המעניין הוא שדווקא ה"חסר"- הצמצום, ההסתפקות במועט, הם המאפשרים לגוף ולנפש להתמלא. להתאזן.

הרבה פעמים בקליניקה רואים זאת אצל אנשים אנמיים שבהחלט אוכלים המון מזון שמספק ה מ ו ן ברזל. ובכל זאת הם חסרי המוגלובין. וזאת משום שסיבה היא דווקא עודף מזון המייצר חסרים בספיגת הברזל. (אם כי קלינית- עודף מזון אינה  הסיבה העיקרית באנמיה, ישנן סיבות נוספות)

מה הקשר בין איינשטיין ובין בריאות נפשית?

בטבע מתקיים מעבר מתמיד בין חומר (יין) לאנרגיה (ליאנג) וההיפך. כמו הטבע כך בגוף האדם: מחשבות טובות, מייצרות חומרי הזנה לגוף. ומחשבות רעות הופכות רעילות. וגם ההיפך: חומר טוב שנכנס לגוף יוכל להיהפך למחשבה טובה ומזון רע יכול להיהפך למחשבה מזיקה.  בואו נדייק עוד יותר: כל חומר (מזון) טוב שמגיע בכמות לא מדוייקת (מעט מידי או הרבה מידי) – עלול להיהפך לרעיל עבור הגוף.

איינשטיין הכניס זאת לעיקרון פיסיקאלי בתורת היחסות שאנחנו מכירים: מסה (חומר) מהירות האור בריבוע – E=MC².
כלומר, לגוף המצוי במנוחה יש אנרגיה בצורת מסה. בפיסיקה הקוונטית אנרגיה וחומר יכולות להציג הן תכונות של חלקיק (כלומר חומר פיזי) והן תכונות של גל (כלומר אנרגיה) מה שמציג את האור והחומר, המסה כאותו הדבר. ולא כשני הפכים.

מהו רע (רעילות) ומהו טוב עבורנו?

כל דבר שאינו מדויק עבורנו. מזון ומחשבה צריך להיצרך במידה, ובכוונה הנכונה.

עיקרון המידתיות– הוא עיקרון חשוב מאוד ללבלוב ולצמיחת הטבע והגוף.

אם נרצה להסתמך על דוגמאות  מהעולם האמפירי- מדעי בהן מזון (חומר) שבא במידתו משפיע על חשיבה ונפש (אנרגיה) -אז הנה מספר דוגמאות:

טריפטופאן  -הוא חומצה אמינית ההופכת בגוף לסרוטונין. סרוטונין ,הוא נויירוטרנסמיטור במוח שאחראי על מצב הרוח, תיאבון, הנאה מינית. כאשר רמתו נמוכה אנו עשויים לחוות דיכאון , נדודי שינה, הפרעות אכילה ואגרסיביות. צריך לשמור על רמה טובה של סרוטונין בגוף. ( ניתן לקבל טריפטופן  ממזון כמו: חומוס, שיבולת שועל, אגוזי קשיו, אבוקדו, בננות, בטטות, סויה, בשר, דגי ים עמוקים. ) ממחקר של פרו' בלום מבלינסון נמצא כי לאנשים שיש ערכי סרוטונין נמוכים יחסית, תהיה ברוב המקרים התמכרות לפחמימות, משום שפחמימות מעלות את רמת הסרוטונין, וכך הם 'יפצו' את עצמם על החוסר בסרוטונין. לעומתם, דווקא אנשים שיש להם ערכי סרוטונין גבוה והם סובלים מעודף משקל, ייטו להתמכר יותר לסטייקים ולחלבונים".

*נוירוטרנסמיטור- מוליך עצבי, הוא שייך לתנועה בגוף, לכן, הוא נחשב יותר יאנגי. אבל! נוירוטנסמיטור נוצר ממזון. מיין.

זו דוגמא טובה הממחישה את עקרון המידתיות – עיקרון של צריכת כמות מדוייקת של חומר לגוף. בכדי שישפיע על הנפש. יותר מידי ממזון טוב- עלול להזיק. פחות מידי ממזון טוב- עשוי להזיק.

דוגמא נוספת :

איך "עקרון המידתיות" יכול למנוע קשב וריכוז?

יכולת ריכוז קשורה בין היתר ביחס הנכון בין צריכת אומגה 3 ואומגה 6.

מזון המכיל אומגה 3: דגי מים עמוקים, אצות מסויימות, פשתן, זרעי ציה, ריגלת הגינה, אגוזי מלך ועוד..

מזון המכיל אומגה 6:  נמצא בהמון מזונות!!! טחינה, עופות, סומסום, קטניות, דגנים, תירס, ביצים ועוד..

שני החומרים הללו- הכרחיים לקיום תקין של תפקוד הגוף.

התפקיד העיקרי של אומגה 3 הוא לשמור על גמישות דופן התאים בגוף, כדי שהקולטנים הנמצאים על התאים יוכלו לקבל ולהעביר מסרים בצורה יעילה. ויש לחומצת השומן הזו עוד  המון תפקודים נוספים.

התפקידים של אומגה 6:  איזון רמות הכולסטרול והטריגליצרידים, תורמות לשלמות רקמות התאים בגוף וגם לחומצת השומן הזו יש עוד תפקודים…

התזונה המערבית מכילה הרבה מאוד אומגה 6. צריכה מוגברת של אומגה 6 תגביר את פעילות המערכת החיסונית, דבר העלול לגרום למחלות אוטואימוניות ולשבש את התקשורת הכימית בין העצבים בסינפסה. הרבה ילדים מוגדרים היום "קשי קשב וריכוז עם או בלי היפראקטיביות" וזה קורה גם בגלל הזנה לא נכונה. עודף גדול של אומגה 6 ומחסור באומגה 3. הדבר עלול לייצר מחלות רבות אך גם הפרעות עצביות והתנהגותיות הקשורות בהסדרת הפעילות העצבית במוח כמו ADD

לגוף שלנו נדרשים גם אומגה 3 וגם אומגה 6. אבל !!!! ביחס נכון. זו שוב דוגמא למידתיות ולדיוק.

איך הרפואה הסינית מפרשת את עקרון המידתיות והדיוק?

רגשות הם גורמי מחלה

מזון שהוא חומר (יין)  הוא הבסיס לתהליכים (יאנג- תנועה) הקורים בגוף.

הרפואה הסינית מביטה על הטבע  וגוף האדם-במשקפי יין ויאנג:

חומר (מזון- יין) הופך לאנרגיה (מחשבה- יאנג)  ואנרגיה (יאנג) הופכת לחומר (יין).

כל פעולה של תנועה- אנזימים- מוליכות עצבית- תקשורת בינתאית- תהליכים ואנרגיה יהיו משויכים ליאנג. ללא תנועה אין חיות.

כל החומר בגוף: מזון, מסה, סובסטרט, מינרלים פחממות,חלבונים- הוא יין. ללא חומר גלם אין אפשרות ליאנג להתמיר/ לשנות אותו.

ויש מעבר בין יין ליאנג, בין מחשבה לחומר, בין מזון לתנועה- בטבע וכמובן בגוף האדם.

הרפואה הסינית מדברת על איזון הגוף והנפש. לאכול במתינות, לנוע במתינות, לנוח במתינות. לדבר, לצחוק, לשתוק לנשום להפעיל חושים- ב מ ת י נ ו ת. באיזון. בדיוק רב.

אדם צריך לחיות במודעות תמידית, בכל רגע נתון לאזן את הגוף- נפש שלו: מתי זה בריא לי ומתי זה מזיק

ומנקודת מבט יהודית לעקרון המידתיות והדיוק:

גם הרמב"ם מדבר על רגשות כגורם עיקרי למחלות. הרמב"ם מביא מושג חשוב שנקרא "שביל הזהב- דרך האמצע" לפי דברי הרמב"ם המטרה היא לא להקצין התנהגויות.

אם כן, הגדרת "דרך האמצע" צריכה להיות הפעלת שיקול דעת תמידי  כדי לדעת מה הפעולה הנכונה ביותר לעשות כעת ולא לנהוג את אותה פעולה בכל מצב. למשל, השילוב הנכון בין מידת האומץ לבין מידת הפחד.היא: מידת הזהירות. דרך האמצע היא חיפוש תמידי בכל רגע נתון אחר מציאת איזון. האיזון בין דיבור לשתיקה, בין זלילה לסיפוק רעב, בין תאווה לרעב הנאה ושמחה.

 מה הפתרון כאשר יוצאים מאיזון ולא מדייקים?

בעידן המודרני כולנו חיים על הקצה… כולנו מקצינים התנהגויות….וכבר אמרנו… החושים שלנו מכתיבים רצונות. ואנחנו אוכלים, נושמים, רואים שומעים יותר מידי.כועסים מפחדים מתוסכלים מרצים יותר מידי.  הרמב"ם מדבר על פתרון להתנהגות קיצונית וקורא לזה תיקון המידות. וזה אינו דבר של מה בכך- אלא- דרך חיים.

וכיצד מתקנים מידות לפי הרמב"ם? כיצד מאזנים גוף ונפש? חומר ואנרגיה יין ויאנג?

הולכים לכיוון הנגדי לפרק זמן מסויים. אם אתה קמצן- היה פזרן לפרק זמן מסויים. אם אתה פחדן- עבוד על עצמך ועשה מעשים נועזים, לפרק זמן מסויים. אם אתה עצוב ומיואש- שמח את ליבך יתר על המידה לזמן מוגבל.

כיצד מייצרים מחשבה טובה? כיצד מתגברים על תאוות האכילה? על השפע שהעולם המודרני מזמן לנו? על פי הרמב"ם יש ללכת לכיוון הנגדי לשפע-צמצום. הסתפקות במועט.

היהדות מתנגדת לסיגוף הנפש והגוף. אולם כדי להגיע ל"שביל הזהב- דרך האמצע"- עלינו להקצין את עצמינו להתנהגות ההפוכה לה התרגלנו. לפרק זמן מסוים, עד שהנפש והגוף יתאזנו.

לכן,  בחברת השפע שלנו- הרבה פעמים צום לזמן מוגבל ולאנשים יכולה להיות דרך לריפוי מחלות גוף ונפש.

לא כל אדם יכול לצום. ויש צורך לאבחן האם נכון לאותו אדם לצום, או שקיימת סכנה. רעיון ההליכה לקצה השני של הרמב"ם תקף הן לגוף והן לנפש. כאשר כל מטרתו היא הגעה לדרך האמצע. דרך האיזון. השאיפה להרמוניה היא שאיפה של כל בעל חי וצומח. והיא נובעת מהכוח החיותי שבתוכינו.

אז מה עושים עם כעסים? תסכולים? עצב תמידי? קנאה? שנאה? וכל רגש שלילי שעולה?

אדם חי בעולם.

המפגש שלו עם אירועי החיים מייצרים תפיסות עולם. והם מייצרים מחשבות שמולידות רגשות.

אין הכוונה שאדם לא יגיב בשעת אירוע. אבל התגובה חייבת להיות נכונה ומדוייקת.

ויותר מזה- התגובה חייבת להיות נטולת רגש שלילי על אנשים או סיטואציות.

ואין הכוונה להדחיק רגשות.

איך אפשר לא להרגיש רגש שלילי בעולם שכולו מבוסס על חושים ?

כאשר אדם ממצב עצמו בעולם בצורה המדויקת לו בעולם. כאשר תפיסות העולם שלו יהיו מדויקות עולם ההכרה שלו יביט על אירועים בחיים מנקודת מבט שאינה שיפוטית. ויחד עם זאת כשיש צורך לייצר תגובה ביקורתית שיפוטית. היא תהיה מדויקת.

אז… איך עושים זאת?

השינוי הזה- הוא שינוי הסתכלות.

זו עבודת חיים.

זה אינו שינוי שקורה ביום בהיר אחד.

בשיטות הקיימות- בפסיכולוגיה המודרנית בשיטות קוגנטיביות, כאלו ואחרות מאפשרים לרגשות שלילים לעלות ומנתחים מצבים.

בבסיס שיטת עין הבדולח עומד העיקרון, שלא ניתן לנתח את כל הפחדים שלך. או את כל הכעסים שלך או את כל מכלול הרגשות השלילים.

לכן  עבודה יומיומית במפגש עם אירועי חיים ועצירה מכוונת של האדם, תייצר תודעה על אמונות ותפיסות עולם שיובילו לשינוי חשיבתי ובכך לשינוי הרגשי המיוחל.

העולם שלנו מסודר על פי חוקי טבע ברורים ומדויקים. וביניהם גם הסבל, המחלות, הכאבים, (הפיזיים והנפשיים)  הוא מובנה ומדויק. לימוד חוקי הטבע יקנו נקודת מבט שונה על מחלות וייסורים.

בקליניקה, כאשר נזהה מחלה,נעבוד על פי עקרונות מנחים ביחד, למציאת האיזון בנפש. הכלים שנשתמש בהם אינם מייצרים יחסים היררכיים בין "מטפל" ו"מטופל". בקליניקה אין נבירה על אירועי העבר ורצון להבין את "נבכי הנפש". תורת הנפש נסמכת על הבנות מאוד פשוטות. גוף ונפש- חד הם. ניתן להפסיק סבל ללא "חיטוט בפצעים", מתוך עיקרון כי "אין הרע נאחז אלא- במקום חיסרון". העיקרון הבסיסי בעבודה המשותפת הוא לימוד החכמה הבסיסית. ודרך הלימוד, העצירה וההתבוננות על אירועי חיים מגיעים לתובנות. גם סבל וייסורים הם פרי חוקיות מסודרת ומובנית של הטבע.