"וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃"
(דברי הימים ב' פרק יח' פס כו')
פיסורה וטחורים- זו לא רק בעיה של המעי הגס!
תופעה שאולי לא תמיד נעים לדבר עליה- אבל בחברה המערבית נחשבת מאוד נפוצה.
פיסורה– פצע ברירית של פי הטבעת, נגרם בדרך כלל מחבלה באיזור פי הטבעת (יציאות קשות, במאמץ, או שלשלים כרוניים)
טחורים הם פתולוגיה של התרחבות ו/או דלקת של כלי דם ורקמת חיבור במעי הגס. כאשר הם פנימיים- ההתרחבות תהיה מעל לסוגר פי הטבעת וכאשר הם חיצוניים- ניתן לחוש אותם בולטים כלפי חוץ בגובה סוגר פי הטבעת. בחלק מהמקרים ניתן לראות דם טרי בצואה.
הם גורמים אי נעימות וכאב ונפוצים יותר אצל נשים מאשר גברים- בשל הריונות ולידות, היוצרים לחץ על רצפת האגן ובהם- איזור החלחולת ופי הטבעת.
באיזור החלחולת יש מערכת ורידים וכאשר ישנו גורם שמגביר את הלחץ על הוריד- עלול להיווצר טחור.
הפתרונות ברפואה מערבית בהדרגה הם: משחות לריכוך הרקמה הפגועה, טיפולי לייזר, הזרקת חומרים רעילים למקום (בפיסורה) ואם הפתולוגיה חמורה- ניתוח וקשירת ורידים. טיפול כזה ללא מציאת הסיבה עלול להחליש את שרירי הסוגר ועלול ליצור איבוד שליטה סוגרי.
הרפואה הסינית והבריאות הטבעית מאפשרים לנו להביט על תופעת הטחורים בפרספקטיבה רחבה המערבת איברים נוספים- מלבד המעי הגס. ולעיתים קרובות-המעורבות של אותם איברים היא הגורם לטחורים.
איך מטפלים בפיסורה וטחורים בבריאות טבעית וברפואה הסינית?
ראשית מאבחנים.
האבחון במקרה טחורים או פיסורה- יחייב חלוקת אבחנה בסיסית לשניים:
אבחנה שנובעת מ"עודף" (תקיעות באיברים/ מרידיאנים כמו לחץ פיזי על המקום, עודף רעילות, הרמת משאות כבדים) או אבחנה שנובעת מ"חסר"- (חולשה של איברים או מרידיאנים כמו חסר בחומרי הזנה, שרירים חלשים)
מהם הסיבות הנובעות מפתוגן שנחשב "עודף"?
תזונה לקויה– מלאת סידן וסוכרים וחסרת סיבים- מייצרת אי סדירות עיכולית, ועלולה ליצור עצירויות. עצירות כרונית יכולה לערב הרבה מרידיאנים ואיברים, החל מהמעי הדק, הכבד, הטחול והלבלב. ברפואה הסינית- יש להם חשיבות רבה בעיכול המזון. וכלה בריאות ולב– המשוייכים למחמם העליון.
עצירות יכולה להיגרם מהרבה מאוד סיבות, לפעמים התזונה מלאה בשומן ומייצרת עצירות, לעיתים הסיבה לעצירות היא דווקא תזונה יבשה. לפעמים העצירות היא בעיה מכנית- המעי הפך עצל עקב ריבוי חומרים משלשלים והפריסטלטיקה לא עובדת כמו שצריך. יש לבדוק את הסיבה לעצירות- ולטפל בהתאם. ראה קישור עצירות
מאמץ בזמן יציאה-עלול לגרום ללחץ ורידי- ברגע שמטפלים בעצירות- היציאה תצא ללא מאמץ.
מהם הסיבות הנובעות מחולשה ומ"חוסר"?
ישנם טחורים הנוצרים דווקא במצב בו דווקא ריבוי יציאות, היציאות רכות ללא מאמץ אבל יש חולשה אנרגטית של איברי הטחול- והכליות.
ברמה האנרגטית, הן הטחול והן הכליות- הם איברים שכיוון התנועה שהם מייצרים בגוף הוא כלפי מעלה. הטחול אחראי על אחזקת איברים במקומם ושולט על הדם- בכל יציאה של דם מכליו מעורב הטחול, שתפקידו להשאיר את הדם בכליו, שלא יזלוג החוצה. כוח הכבידה תלוי במסה שיש לגוף, אולם, גם כשהגוף רזה או ממוצע- האיברים כולם ממוקמים במקומם, מבלי לזוז ולא נופלים האחד על השני, הטחול ממלא תפקיד חשוב ברמה האנרגטית בשליטה על השרירים העוטפים את האיברים, ובכך מתחזק אותם ומונע צניחות. מרידיאן הטחול מתחיל מקצה הבוהן ועולה מעלה. הכיוון הברור שלו- מנוגד לכוח הכבידה. הכליות הן האש, מקור הכוח של תפקוד האיברים ובינהם הטחול. לכן, במצב שיש חסר יאנג צ'י בטחול- כליות, עלולות להיות הרניות- צניחות.
הריון ולידה– הם גם סיבה נוספת להיחלשות השרירים בעקבות לחץ על הוריד הנבוב התחתון בשכיבה על הגב. בזמן לידה מופעל לחץ על שרירי רצפת האגן וישנה היצרות של פי הטבעת. גם בהריון וגם לאחר לידה- כדאי לחזק את השרירים בתרגילים בסיסים לחיזוק שרירי רצפת האגן.
ישנם גם סיבות הנובעות מ"עודף" במחמם עליון:
למחמם העליון (שמכיל איברים גבוהים בגוף: ריאות, לב מעטפת הלב) יש השפעה מהותית על תפקוד המחמם התחתון (כליות מעי גס שלפוחית שתן, איברי מין)
קשר בין ריאות לכליות: כאשר הריאות חזקות, הנשימה שאנחנו נושמים, מפעילה את הסרעפת ומחזקת את הכליות-שלפוחית שתן והמעי הגס.
לריאות יש תפקיד אנרגטי חשוב בהורדת הצ'י אל הכליות. נשיפה ארוכה וממושכת היא כלי לחיזוק המחמם התחתון. כאשר אדם נושף הוא מוציא מהמערכת פסולת, דו תחמוצת הפחמן, אולם בה בעת- הוא גם מוציא מחשבות, ו"נושף אותן החוצה".
כאשר הריאות מלאות ליחה, שיעול, גודש, נזלת באף, הצ'י של הריאות לא יזרום כמו שצריך ולא יוכל לדחוס למטה לאיברים החיוניים את הצ'י- ואז תיווצר שם חולשה. החולשה יכולה להתבטא ברטנציה- עצירה של שתן, בטחורים (כשהרקע הוא תקיעות), בלידה תקועה ובמצבי תקיעות וכאב (תלויי אבחנה) נוספים במחמם התחתון.
פעולת הנשימה דורשת גם שאיפה -הכנסת אוויר תקינה. התפקיד הזה שייך לצ'י כליות חזק. הכליות מחזיקות את הצ'י שהן מקבלות מהריאות. ניתן לדמות את הקשר בין הריאות למחמם התחתון באנלוגיה של קש בתוך כוס מים, כשנשאף מים לתוך צינור הקש, ונניח אצבע על הפתח העליון של הקש, המים יישארו בתוך הקש. מצב כזה יתאר צ'י ריאות חזק שיבטא אחזקה של צ'י כליות חזק וימנע צניחות. כאשר מוציאים את האצבע מהפתח העליון של הקש- המים צונחים.
כשיש ליחה תקועה בריאות או כשצ'י הכליות חלש- נוכל לראות הרניות- צניחות. צניחה אנלית, דימום בין מחזורים, בריחת שתן
קשר בין הלב למעי הדק- הקשר בינהם מתבטא ביכולת לספוג דברים. המעי הדק סופג חומרי הזנה ומכניס אותם לדם. הלב (המטה-פיסי) סופג אווירה, מחשבות, מראות, תמונות, דיבורים- ומכניס – מספיג אותם לגופנפש. שניהם אחראים על הכנסת חומרי הזנה איכותיים לגוף.
בעקבות עומס חומרים רעילים על המערכת (לדוגמא: חומרים משמרים או צבעי מאכל – במעי הדק או צפייה בתמונות קשות, שמיעת דיבורים לא נעימים- בלב ) הלב, עלול להינזק ויכולת התפקוד שלו נפגעת. אנחנו רואים שבמצבי בצקות במחמם העליון כמו אי ספיקת לב- יש נטייה לטחורים. כמו כן, יש קשר בין תפקוד תקין של המעי הדק לבין טחורים- כאשר המעי הדק בעומס-הוא לא יכול לספוג חומרי הזנה לגוף, הגוף מנסה להפטר מהחומרים- באמצעות שלשול תכוף- שפוגע ברקמה העדינה של הרירית בפי הטבעת- ויוצר טחורים, אנחנו רואים שבמחלות מעי דלקתיות- כמו קרוהן, יש נטייה לטחורים. ודווקא שם- המעי עובד קשה להפטר מהפסולת. ויש בו הרבה תנועה.
מהם הסיבות הנובעות מהנעה?
חוסר הנעה, הנעה מוגברת (פעילות גופנית מאומצת) ישיבה ממושכת או עמידה ללא תנועה מייצרים תקיעות של צ'י הכבד, "יצירת פקק" אנרגטי שמחליש את הכליות והטחול.
חשוב לבדוק את הסיבה ובהתאם לכך לאזן.
כאשר הסיבה היא חוסר הנעה, תרבות יושבנית- או עבודה משרדית, חשוב לייצר הנעה.
כאשר ההנעה מוגברת ויש מאמץ ועמידה ממושכים- צריך לחזק את הגוף בכדי לאפשר יכולת ספיגה.
הספיגה כאמור, משויכת למעי הדק, ברמה החומרית. אולם בהקשר הזה חשוב לבדוק מה נספג ברמת המחשבות. הספיגה המטה- פיזית הזו, משפיעה על המודעות היומיומית וגם על תת ההכרה שלנו.
מהם הסיבות הנובעות מהנפש?
לחץ, סטרס – עלול ליצור טחורים במנגנון של פגיעה בלב האנרגטי (כמו שהוסבר למעלה) או מהתשת הכליות- האדרנל. כאשר אדם לחוץ, הוא מפריש אדרנלין כל היום במקום להפריש רק בזמן "הישרדות, בלטות האדרנל נחלשת, והכליות האנרגטית שאמורות לייצר הרמה של האיברים- נחלשות, ומתחילות להיות צניחות של איברים, ביניהם: דליות ברגליים, טחורים, הרניות -בקע סרעפתי, טבורי, מפשעתי ("קילה")
בכדי להקל על הלחץ באזור- ניתן להתהפך ולהשעין רגליים על הקיר "עמידת נר" כדי לעודד החזר דם ורידי, כך הדם זורם לאיברים העליונים ללא מאמץ.
המלצות כלליות:
יציאה והתרוקנות- בישיבה בשירותים חשוב להניח רגליים בזווית 45 מעלות לגוף. ( כלומר לא על הרצפה) אפשר להניח אותן מורמות על שרפרף.
ניגוב המקום– לא לנגב אחרי התרוקנות בשום אופן, גם לא בנייר טואלט עדין. להימנע באופן מוחלט מניגוב במגבונים. לשטוף עם זרם מים ורצוי להמשיך לשהייה באמבט
שטיפות במים: חשוב לשטוף במים בלבד- לעיתים תכופות את האיזור
שהייה במים– שהיה ממושכת באמבטיות חמימות מועילה מאוד והיא טיפולית. הכוונה לשהות באמבט גם אחרי כל התרוקנות וגם לנסות להגיע לארבע שהיות באמבט ביום. אפשר לחלוט חלב שיבולת שועל (שמים קוואקר בגרביון קטן וכשהמים מתמלאים באמבט 'חולבים' אותו)- מאוד עוזר לרכך את העור.
מניעת עצירות וריכוך צואה חשוב לייצר תזונה שתרכך את היציאות. לעיתים יש פחד מהיציאה המכאיבה ונוצרת עצירות.
בקליניקה נבקש לבדוק את הסיבה לטחורים והפיסורה.
טחורים מייצרים לעיתים דימום רקטלי, דימום לאורך זמן, אינו חיובי לגוף ועלול לייצר איבוד דם. בקליניקה נשתמש בצמחי מרפא ודיקור- להפסקת דימום .
הן פיסורה והן טחורים, מייצרים כאב חד ולא נעים. הטיפול בדיקור מייצר הרגעה אזורית, ומפחית משמעותית את הכאב. חשיבות הטיפול הכולל היא במניעת הישנות הטחורים והפיסורה בעתיד ועידוד החזרת האיזון לגוף.
span style="color: #333333;">
