"עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים"
(שיר השירים פרק ג' י')
קרוהן קוליטיס- מחלות מעיים דלקתיות (IBD)
מחלת קרוהן – דלקת כיבית של המעי הדק ומחלת הקוליטיס- דלקת כיבית במעי הגס:
שתי המחלות הללו הן מחלות מעי דלקתיות ומוגדרות ברפואה הקונווציונאלית כמחלות "אוטואימוניות"-ולכן "אינן ניתנות לריפוי".
בקרוהן- המחלה תתבטא במעי הדק התקפים לסירוגין של שלשול עם חום נמוך, בירידה במשקל.
בקוליטיס- המחלה תתבטא במעי הגס בשלשול מדמם מלווה בעוויתות של הבטן התחתונה.
לשתי המחלות – קרוהן וקוליטיס- הרבה קווי דמיון ותכונות משותפות. שתיהן יכולות לגרום לשינויים במעי. שתיהן מתקשרות לסיבוכים מערכתיים (שיגרון,הצטברות אבנים, הגבלת תנועה בעמוד שדרה, סימני עור- אריתמיות ועוד)
הדבר החשוב והמעניין הוא שהשכיחות של שתיהן גוברת בתרבויות שמשטר האכילה בהן הוא מערבי. ונדירות מאוד בתרבויות פרימיטיביות.
הסיבות של הרפואה המערבית לכל ה"מחלות האוטואימוניות"- הן "לא ידועות"…הטענה היא שמערכת החיסון החליטה לפתע פתאום "לתקוף את עצמה"…
האם יתכן שמערכת החיסון של הגוף תחליט ביום אחד לתקוף את עצמה????
ההבנה הזו, בעייתית.
רוצה לקרוא עוד על מחלות אוטואמוניות?
הגוף- הוא התגלמות החכמה. ההגדרה של בריאות טבעית למחלה (מכל סוג שהיא) היא:
הצטברות של רעילות.
הגוף בחכמתו מנסה להוציא את הרעילות החוצה.
מרכז הגוף מכיל את האיברים החיוניים ביותר, המאפשרים תפקוד תקין, לב, ריאות כליות כבד . כאשר לגוף יש כוח, הגוף החכם שלנו ירחיק את הפתולוגיה למקומות רחוקים כמה שניתן ממרכז הגוף.
הדרך המופלאה של הגוף להוציא רעילות החוצה היא תמיד במצב שהכי פחות יסכן את הגוף. ולכן לרוב רעילות תצא בפתחי הפרשה. למשל: דרך העור. בהזעה. (לכן בדרך כלל אחרי מחלת חום, בילדים, יכולה להופיע פריחה עורית) דרכים אחרות להפריש רעילות החוצה היא דרך פתחים עליונים (הקאה, נזלת) או פתחים תחתונים (השתנה יציאה) אפילו בסוכרת, שזו מחלה מערכתית (מחלה שתוקפת כמה רקמות) נראה בשלבים מסויימים התבטאות כמו נימול בגפיים או נוירופתיה- הגוף "זורק" את הרעילות לפריפריה, בניסיונות ברורים שהמרכז לא יפגע)
המעי הדק והמעי הגס ברפואה הסינית:
מעי דק ומעי גס ברפואה סינית- הם שני איברים מאוד מעניינים.
הרפואה הסינית מביטה על האיברים לא רק בתפקוד המערבי שלהם. אלא, באיכויות האנרגטיות שלהם, בתנועה שהם מייצרים בגוף. לכל איבר יש איבר צמוד ששניהם ביחד עובדים פועלים בצורה משותפת על מנת שהתנועה האנרגטית תהיה מאוזנת.
המעי הדק הוא בן הזוג של הלב- שניהם קשורים מאוד לאיכות וכמות הדם. (ההקשר לדם הוא הגיוני גם מבחינה מערבית. הלב מזרים דם, והמעי הדק סופג חומרי הזנה ומעביר אותם לדם).
התפקיד של המעי הדק- בראיה סינית:
מנקודת מבט עיכולית, רוב תפקידו של המעי הדק הוא ספיגה. ספיגה של חומרים חיוניים והעברתם לדם. לכן, איכות מזון היא דבר חיוני לתקינות דפנות המעי הדק. אבל מנקודת מבט רחבה- אדם בנוי מגוף ומנפש, לכן: העיכול שלו לא תמיד בנוי "רק" ממזון גשמי. ספיגה של "מזון נפשי/ רוחני" נאות, מהווה תנאי בסיסי לתקינות המעי והלב- ברמה האנרגטית. כאשר אדם חווה חוויה שלא הצליח לספוג, לעכל אותה מבחינה רגשית, ורקמת המעי הדק שלו רגישה, המקום הראשון שיגיב- יהיה המעי הדק. במצב תקין כאשר החוויה אינה קלה לעיכול, אבל הלב כבן הזוג, יתמוך בעיכול הרגשי- החום והרעילות יצאו בעיקר בהשתנה והגוף לאט לאט יחזור לאיזון. במצב כזה- שמאפיין יותר חום ואפילו אש, תתכן גם מעורבות בתחילת צינור העיכול (בפה, בגרון) מצב של חום ומופע אגרסיבי אקוטי יכול לאפיין התקף קרוהן ראשון. בהמשך- אם ההתקף טופל בתרופות מדכאות דלקת, התקפים ישלבו דווקא יותר קור ואולי אף תקיעות במערכת העיכול.
התפקיד של המעי הגס בראיה סינית:
תפקידו של המעי הגס הוא קבלת מזון מהמעי הדק ספיגה אחרונה של נוזלים, והפרשת צואה. המעי הגס הוא בן הזוג של הריאות ושניהם עלולים לסבול מקר חום או יובש. התנועה של שניהם ביחד היא היא דרך צינור העיכול מלמעלה כלפי מטה. והעבודה של שניהם בתפקיד הורדת הצ'י למטה היא הכרחית לתפקוד תקין של מערכת העיכול כולה ומערכת הנשימה. למשל: נשימה שטחית, מקשה על התרוקנות מלאה של המעי הגס. ועצירות מתמשכת עלולה לגרום לבעיות נשימה. עצירות יכולה להיות זרז להתפתחות של רקמת מעי גס דלקתית (קוליטיס), לאדם שיש לו רגישות לכך.
השימוש בחומרים משלשלים, והן העצירות עצמה- מזיקים מאוד לרקמת המעי. ראשית, כיוון ש"יצירת יציאה"- אינה הופכת את הגוף ל"יצרן יציאות" החומר המשלשל יגרום לשלשול רגעי. ובשבוע הבא העצירות תחזור. חייבים לטפל בסיבה, בגורם לעצירות! הדבר החשוב ביותר למנוע שימוש במשלשלים מייצר תלות של הגוף בחומר המשלשל. חומר משלשל (גם אם עשוי מצמח כמו: עלי סנה, שמן קיק, תמרהינדי, ואף: סובין וזרעי פשתן) בשימוש ארוך טווח- יזיקו לרקמת המעי ולא יטפלו בסיבה לעצירות.
במעי הדק מתרחש בעיקר תהליך הספיגה של המזון המעוכל והעברה של חומרים אל הדם.
המעי הדק מקבל מזון שעוכל מהקיבה. כאשר נכנס למערכת העיכול- חומר שאינו מזון, (כמו צבעי מאכל, חומרים משמרים, תרופות, אלכוהול, חומץ, קפה ועוד הרבה רעלים…)ה"מזון" מתחיל לתסוס ולהרקיב. כל העיסה הזו מגרה את דפנות המעי, וגורמת לדלקת.
אז מהו ההתקף הראשון של מחלת הקוליטיס?
מהו ההתקף הראשון של מחלת הקרוהן?
בפעם הראשונה בה נוצרת דלקת של המעי- המעיים, (כמו כל רקמה אחרת במחלות אחרות) נבחרים על ידי הגוף לפלוט רעילות- ובעקבות כך, הגוף מייצר דלקת אקוטית, אותה דלקת פוגעת ברקמת המעי- אבל! אין הרס של רקמת המעי.
אותה דלקת אקוטית- היא בחירה הכי טובה שהגוף עושה על מנת לפלוט רעילות החוצה. מטרת הדלקת היא להתמודד עם הרעילות ולסלק אותה החוצה.
בניגוד לחשיבה המערבית: כל התהליך הדלקתי הראשוני הזה- הוא מבורך וחשוב. התהליך עצמו- הוא החלמה טבעית שהגוף מייצר על מנת לחזור לאיזון. בשלב כזה- חשוב רק לאפשר לו לחזור לאיזון על ידי יצירת תנאים מתאימים: מנוחה, שינה מספקת, הזנה מדויקת ומתאימה למצב, הנעה מדויקת (תרגילים ותנועות עדינות) ושמירה על רוגע נפשי.
ההשלכות של הטיפול התרופתי לקרוהן וקוליטיס:
מטרת התרופות הם להפסיק את הסבל, כלומר, להפסיק דלקת. הן הורגות את החיידקים ומייבשות את הדלקת על גבי הרקמה (והופכות את הרקמה לפחות תפקודית, כיוון שיש עליה שכבה של מוגלה יבשה) לכן גם אם נכנס לגוף מזון בריא הגוף החכם שלנו- מנסה לייצר עוד דלקת על מנת להפטר מאותה שכבה טורדנית. ככל שהעומס התרופתית גדול יותר, כך היכולת של הרקמה לסלק את המטרד- הולכת ופוחתת.
ברגע שמתחילים עם תרופות שמפסיקות דלקת, היכולת של הגוף להתמודד עם הרעילות הולכת ופוחתת הרעלים שצריכים לצאת החוצה, נתקעים בגוף- והדלקת הופכת להיות במקום אפיזודה חולפת- מחלה כרונית.
בדלקות מעיים- בהם האדם נוטל תרופות, התלות בגורם החיצוני (תרופה) לא מאפשר לגוף לייצר חזרה לאיזון.
שלשול ובעיית ספיגה:
בשתי המחלות ישנו שלשול טורדני. כאשר אין חזרה לאיזון- וישנן יציאות תכופות נוצר מחסור של חומרים בגוף והגוף מתקשה לספוג חומרים חיוניים.
אצל חולים שכרתו להם קטעים מהמעי הדק- תהיה בעיה בעיקר בספיגת השומן, שגורמת לאיבוד ויטמינים ומינרלים מסיסי שומן. מעורבות של המעי העקום (או כריתתו) יגרמו לספיגה לקויה של מיצי מרה. ההשפעה המשלשלת של מיצי המרה עלולה להביא לשלשול מימי כרוני. ובכך- ליצור מחסור באלקטרוליטים ובמינרלי קורט. ואם הצואה היא שומנית וכרונית- עלול להיווצר מחסור בסידן ומגנזיום. אם הדלקת רצינית, יכול להיות מחסור של חלבוני פלסמה, שהכבד לא יצליח למלא את המחסור הזה. האיבוד הכרוני של הדם- בצואה יכול להוביל לריקון מלאי הברזל ולחוסר דם.
איך מטפלים? איך מייצרים ספיגת חומרים לגוף?
החשיבות של תיקון המחסור התזונתי – היא חיונית במיוחד. שכן, מחסור תזונתי זה הוא הגורם לשינוי בתפקוד מערכת העיכול ובמבנה שלה. וזה מייצר מעגל קסמים: התזונה הלקויה מייצרת ספיגה לקויה שלא מאפשרת ספיגת תזונה איכותית.
הסיבה לחוסר הספיגה היא ההבנה שחכמת הגוף לא יכולה בו זמנית גם "להפריש רעילות" וגם "לספוג חומר חיוני". הגוף בחכמתו מבקש להפטר מהרעילות באמצעות יצירת דלקת וכאשר- מייצרים מצב בו אין מפריעים לו בפעולת ההפרשה- הוא ייצר רגיעה מנוחה ברקמה הדלקתית. או אז- תהיה אפשרות להתחיל לספוג לאט ובזהירות חומרים מאוד ספציפים בהדרגה ובזהירות רבה, לפי אבחנה של האדם, לפי מצב הרקמה ולפי יכולת וכוחות הגוף.
במחלות מעיים אלו יש להימנע מצריכת מוצרים מעובדים הכוללים: צבעי מאכל, חומרים משמרים ובעצם כל מוצר שעבר עיבוד כלשהו.
יש להימנע מאלכוהול, קפאין, תה קקאו, שוקולד, מזון מטוגן ותבלינים,
יש להימנע מסוכרים מזוקקים, מלח דבש
יש להיזהר משמנים גם אם הם "בריאים" ואיכותיים".
מזון טבעי, גם אם הוא פרי או ירק חי- יהיה לעיתים קשה מאוד לעיכול ובשלבי הדלקת הראשוניים- מזון כזה, בדרך כלל מכיל המון סיבים תזונתיים ולכן גם אם הוא נחשב "בריא"- לא תמיד יהווה פתרון טוב. הוא עלול ליצור גרד עז לרירית המעי המודלקת והרגישה ממילא. והתוצאה תהיה כמו ניקוי כואב בסקוץ' .
בשתי המחלות- יש מעורבות של מתח נפשי, בין אם הוא תוצאה של המחלה ובין אם הוא הסיבה, לכן צריך לייצר סביבה רגועה וללא מתחים. שינה איכותית והנעה (ספורט) בהתאם לאבחנה.
קרוהן וקוליטיס בילדים-
פדיאטריה ומחלות מעיים דלקתית: עם ילד החולה במחלת IBD יש לנהוג במשנה זהירות, על מנת למנוע עיכוב התפתחותי. יש לנהל יומן מעקב המכיל את כל הפרמטרים ההתפתחותיים, ולהתוות תכנית אישית שתנרמל את התהליך הדלקתי, תעודד ריפוי של הרירית שניזוקה ותאפשר ספיגת חומרים חיוניים.
כיוון החשיבה הזה אולי אינו שגרתי, אבל הוא הגיוני ובהחלט ישים ותלוי הרבה בעוצמה וביכולת של ההורים והמטופל. ככל שהמחלה תתגלה ותטופל בשלביה הראשונים, האפשרות להחלים תהיה קלה יותר.
הטיפול בקליניקה
יתבסס בעיקר על מציאת הסיבה לדלקת. שינוי תזונתי יהיה הכרחי על מנת להביא את המטופל לאיזון. כאשר מדובר בילד, השינוי התזונתי בדרך כלל משפיע על כל בני הבית לטובה.
בקליניקה אנחנו לא מורידים תרופות. במידה ומופיע אי נוחות או כאב ישולב דיקור לכאבים ובמידת הצורך ישולבו צמחים. כאשר המטרה היא להימנע מראש מהתקף חריף ומתרופות סטרואידיאליות ביולוגיות ואחרות.